רשומות
The Notorious B.I.G. - Ready To Die - 1994 - Revisit
הסיקור הבא הוא חידוש של זה:
ביגי סמולס נחשב לאחד הראפרים הכי גדולים בהיסטוריה, ולא רק בגלל הגודל הפיזי שלו אלא בגלל יכולות הראפ הכמעט מושלמת שלו, הבן אדם יודע לעשות הכל, להיטים ובאנגרים, שירים לבחורות, הרדקור וגאנגסטה ותמיד ידע לספק את התעשייה ואת "הרחוב" בצורה מושלמת.
הוא התחיל את הקריירה שלו קצת אחרי שיצא מהכלא(ישב על עבירות סמים) כי נמאס לו מהרחוב. הוא הקליט דמו שהגיע בסוף ל Unsigned Hype, מדור במגזין הסורס שעזר להמון ראפרים בעבר ומשם לידיים של פאפי שאז היה A&R באחד מהלייבלים הגדולים שהחתים אותו. זמן קצר אחרי זה פאפי פוטר, ופתח לייבל משלו, Bad Boy Records, ואיתו הוא הביא את ביגי. היא ארגן לביגי כמה הופעות אורח ואז בשנת 93 הגיע טראק הסולו הראשון והרשמי שלו, Party and Bullshit, שהופיע בסאונדטראק של הסרט Who's the Man? ובשנת 94 הוא התארח ברמיקס של קרייג מאק, Flava in Ya Ear, שהיה להיט די גדול והפריצה של ביגי לא איחרה להגיע.
שנת 94 הייתה עמוסה במיוחד בשבילו, הלהיט הראשון שלו, Juicy, שרף את המצעדים והוא התחתן עם הזמרת Faith Evans וכך גם אלבום הבכורה שיצא בסתיו שהפך ללהיט מטורף. האלבום שלו מכר קרוב ל 5 מליון עותקים והיה האלבום הכי מוכר שיצא מניו יורק באותה התקופה שתמיד חיו בצל של המערב מבחינת הצלחה מסחרית.
הוא התחיל את הקריירה שלו קצת אחרי שיצא מהכלא(ישב על עבירות סמים) כי נמאס לו מהרחוב. הוא הקליט דמו שהגיע בסוף ל Unsigned Hype, מדור במגזין הסורס שעזר להמון ראפרים בעבר ומשם לידיים של פאפי שאז היה A&R באחד מהלייבלים הגדולים שהחתים אותו. זמן קצר אחרי זה פאפי פוטר, ופתח לייבל משלו, Bad Boy Records, ואיתו הוא הביא את ביגי. היא ארגן לביגי כמה הופעות אורח ואז בשנת 93 הגיע טראק הסולו הראשון והרשמי שלו, Party and Bullshit, שהופיע בסאונדטראק של הסרט Who's the Man? ובשנת 94 הוא התארח ברמיקס של קרייג מאק, Flava in Ya Ear, שהיה להיט די גדול והפריצה של ביגי לא איחרה להגיע.
שנת 94 הייתה עמוסה במיוחד בשבילו, הלהיט הראשון שלו, Juicy, שרף את המצעדים והוא התחתן עם הזמרת Faith Evans וכך גם אלבום הבכורה שיצא בסתיו שהפך ללהיט מטורף. האלבום שלו מכר קרוב ל 5 מליון עותקים והיה האלבום הכי מוכר שיצא מניו יורק באותה התקופה שתמיד חיו בצל של המערב מבחינת הצלחה מסחרית.
באלבום הזה ביגי לא הביא אורחים למעט שיר אחד שהוא חלק עם מטהוד מן ושני שירים ש Total עשו בהם פזמונים(אם לא מחשיבים גם את ההפרעות של פאפי לאורך כל האלבום). בתור מפיקים ביגי הביא כמה שמות חמים בתעשייה כמו DJ Premier, Lord Finesse, Poke ו Easy Mo Bee שבאותה התקופה עבד גם עם טופאק ובעצם המפיק היחיד בהיסטוריה שעבד עם שניהם. הוא גם הביא את Chucky Thompson(מצוות המפיקים של פאפי) את פאפי בעצמו ואת The Bluez Brothers(צמד מפיקים שאחד מהם הוא Lord Digga מההרכב של מאסטה אייס). האלבום כמובן קיבל ציונים כמעט מושלמים אצל רוב המבקרים שטענו שהאלבום הוא ללא ספק קלאסיקה והכתירו את ביגי בתור המלך של ניו יורק כבר אחרי הבכורה שלו והראה לכולם שאפשר לשלב הצלחה מסחרית גדולה עם איכות סוג א'.
האלבום נפתח באינטרו ארוך, לא הכי נחוץ אבל בשלוש דקות מצייר תמונה נחמדה של הלידה, ההתבגרות, ההסתבכות בפשע והיציאה מהכלא של ביגי. האלבום מתחיל באמת כאשר עובר לטראק השני, Things Done Changed, שבו ביגי מתאר איך שהמצב השתנה(לרעה) מבחינה חברתית במקום שבו הוא גדל. הטראק השלישי שהוא אולי הטראק הכי טוב באלבום ואולי מושלם מכל בחינה. ביט שורף של Easy Mo Bee, פלואו יוצא מהכלל של ביגי, ליריקס מצחיק, אכזרי וגס וגם קונספט לא רע בכלל. ביגי והגיסא הצעירה יותר שלו(הוא מדובב את שניהם) ביחד שודדים שלל של אנשים, ביניהם אפילו אישה בהריון.
הטראק החמישי, Warning, הוא עוד שיר מעולה שמתחרה גם הוא על התואר השיר הכי טוב באלבום בעייני, הוא סטוריטלינג יוצא מהכלל שבו ביגי מקבל צלצול מפאפי וזה מזהיר אותו מחבר'ה מהעבר שלו שרוצים לפרוץ לו לבית. כמובן חלק בלתי נפרד מהאשיות האמנותית של ביגי היא ה player, זה שמזיין בערימות והשיר One More Chance אכן עוזר לו לבסס את זה. אומנם מדובר בסה"כ בשיר שביגי מתלהב בו על כמה שהוא מזיין וכמה טוב הוא בזה אבל שיר משעשע והרבה יותר טוב מרוב האלטרנטיבות שתשמעו מהרבה מאוד ראפרים בנושא.
כמובן גם אגו לא חסר באלבום הזה והשיר The What הוא האגו המושלם כאשר הוא חולק את המיקרופון עם Method Man(האורח היחיד באלבום) ושניהם משמידים את הביט של Easy Mo Bee.
קצת אחרי האמצע של האלבום מגיע הסינגל הראשון של האלבום, Juicy, שמראה לכולם איך משלבים הצלחה מסחרית, סאונד ידידותי ואיכות. בקרדיטים של ההפקה מופיע השם של פאפי לצידו של Poke אבל לפי מה שפיט רוק אמר, הוא זה שהביא את הלופ הזה לפאפי והוא לקח אותו בלי לתת שום קרדיט. השיר הזה לא מתקרב להיות הכי טוב באלבום אבל בהחלט מדובר באחד הסינגלים הכי טובים שיצא לי לשמוע אי פעם כנ"ל לגבי הסינגל השני, Big Poppa, שהוא קצת פחות טוב בגלל הנושא היחסית חרוש.
טראק 11 שהוא Everyday Struggle, בעייני גם בין הבולטים יותר באלבום, אומנם הנושא של השיר יחסית חרוש בעולם ההיפ הופ, אבל הפלואו והליריקס של ביגי שמצייר לך תמונה כל כך טובה וכמובן הביט של Bluez Brothers עושים את השיר לאחד הטובים.
מלבד Gimme the Loot ו Warning גם Me & My Bitch מבחינתי מתחרה חזק לשיר הכי טוב באלבום שכולל ביט נהדר של Bluez Brothers ואת אחד הסטוריטלינגס הכי טובים של ביגי אי פעם והדבר הכי קרוב לשיר אהבה שתשמעו ממנו באלבום הזה שנגמר בטרגדיה קורעת לב. היו זמנים שהייתי חורש על השיר הזה בלי סוף פשוט. השיר היחיד שפרימו היה מעורב בו הוא Unbelievable, קצת מאכזב ופעם לא אהבתי אותו ממש בגלל הביט שנשמע די חלש אבל ביגי נתן את אחד ההופעות הכי טובות שלו באלבום עם אגו יוצא מהכלל.
האלבום נסגר עם השיר Suicidal Thoughts, עם הפקה אפלה ביותר של לורד פינס וביגי מצידו מרים טלפון לפאפי, מקריא לו מכתב התאבדות מאוד גרפי וקורע לב ובסופו של דבר יורה בעצמו, מה שסלל אחלה קונספט לאלבום הבא(Life After Death). אומנם מאוד קצר אבל ללא ספק אחד השירים היותר טובים באלבום ומשמש כאחלה סגירה.
אם קניתם את האלבום אחרי שנת 2004 או הורדתם מהאינטרנט את גירסאת ה Remastered מופיעים בסוף עוד שני שירי בונוס, הראשון Who Shot Ya?, אומנם לא הופיע באף אלבום אבל אחד השירים המוכרים שלו שע"פ אנשים רבים(לא ביגי) הוא דיס על טופאק. והטראק השני הוא Just Playing (Dreams) שהוא שיר קצר ומתאר פנטזיה מינית של ביגי.
הטראק החמישי, Warning, הוא עוד שיר מעולה שמתחרה גם הוא על התואר השיר הכי טוב באלבום בעייני, הוא סטוריטלינג יוצא מהכלל שבו ביגי מקבל צלצול מפאפי וזה מזהיר אותו מחבר'ה מהעבר שלו שרוצים לפרוץ לו לבית. כמובן חלק בלתי נפרד מהאשיות האמנותית של ביגי היא ה player, זה שמזיין בערימות והשיר One More Chance אכן עוזר לו לבסס את זה. אומנם מדובר בסה"כ בשיר שביגי מתלהב בו על כמה שהוא מזיין וכמה טוב הוא בזה אבל שיר משעשע והרבה יותר טוב מרוב האלטרנטיבות שתשמעו מהרבה מאוד ראפרים בנושא.
כמובן גם אגו לא חסר באלבום הזה והשיר The What הוא האגו המושלם כאשר הוא חולק את המיקרופון עם Method Man(האורח היחיד באלבום) ושניהם משמידים את הביט של Easy Mo Bee.
קצת אחרי האמצע של האלבום מגיע הסינגל הראשון של האלבום, Juicy, שמראה לכולם איך משלבים הצלחה מסחרית, סאונד ידידותי ואיכות. בקרדיטים של ההפקה מופיע השם של פאפי לצידו של Poke אבל לפי מה שפיט רוק אמר, הוא זה שהביא את הלופ הזה לפאפי והוא לקח אותו בלי לתת שום קרדיט. השיר הזה לא מתקרב להיות הכי טוב באלבום אבל בהחלט מדובר באחד הסינגלים הכי טובים שיצא לי לשמוע אי פעם כנ"ל לגבי הסינגל השני, Big Poppa, שהוא קצת פחות טוב בגלל הנושא היחסית חרוש.
טראק 11 שהוא Everyday Struggle, בעייני גם בין הבולטים יותר באלבום, אומנם הנושא של השיר יחסית חרוש בעולם ההיפ הופ, אבל הפלואו והליריקס של ביגי שמצייר לך תמונה כל כך טובה וכמובן הביט של Bluez Brothers עושים את השיר לאחד הטובים.
מלבד Gimme the Loot ו Warning גם Me & My Bitch מבחינתי מתחרה חזק לשיר הכי טוב באלבום שכולל ביט נהדר של Bluez Brothers ואת אחד הסטוריטלינגס הכי טובים של ביגי אי פעם והדבר הכי קרוב לשיר אהבה שתשמעו ממנו באלבום הזה שנגמר בטרגדיה קורעת לב. היו זמנים שהייתי חורש על השיר הזה בלי סוף פשוט. השיר היחיד שפרימו היה מעורב בו הוא Unbelievable, קצת מאכזב ופעם לא אהבתי אותו ממש בגלל הביט שנשמע די חלש אבל ביגי נתן את אחד ההופעות הכי טובות שלו באלבום עם אגו יוצא מהכלל.
האלבום נסגר עם השיר Suicidal Thoughts, עם הפקה אפלה ביותר של לורד פינס וביגי מצידו מרים טלפון לפאפי, מקריא לו מכתב התאבדות מאוד גרפי וקורע לב ובסופו של דבר יורה בעצמו, מה שסלל אחלה קונספט לאלבום הבא(Life After Death). אומנם מאוד קצר אבל ללא ספק אחד השירים היותר טובים באלבום ומשמש כאחלה סגירה.
אם קניתם את האלבום אחרי שנת 2004 או הורדתם מהאינטרנט את גירסאת ה Remastered מופיעים בסוף עוד שני שירי בונוס, הראשון Who Shot Ya?, אומנם לא הופיע באף אלבום אבל אחד השירים המוכרים שלו שע"פ אנשים רבים(לא ביגי) הוא דיס על טופאק. והטראק השני הוא Just Playing (Dreams) שהוא שיר קצר ומתאר פנטזיה מינית של ביגי.
אין צורך לפרט שמדובר באלבום מעולה ובין הטובים ששמעתי כמובן. יש מספר בודד של שירים קצת מיותרים אולי כמו האינטרו, הסקיט החסר תועלת "Fuck Me", השיר Respect שאני קצת סולד ממנו בגלל החוסר חיבה שלי לרגאיי ו Friend of Mine שסתם נשמע קצת טיפשי בגלל הביט אבל בגדול מדובר באלבום חזק וכל שיר ברמה מאוד גבוה. הצד הכי חזק של האלבום הוא, שהוא מכיל הכל, פלואו מעולה של ביגי, סטוריטלינג מעולים, הומור, אגו, המון פאנצ'ים מעולים ומה לא. וכמובן ההפקות המעולות, שחוץ מכמה בודדות פוגעות בצורה מושלמת.
למרות שאין אורחים באלבום הזה מלבד ב The What, אין צורך בהם בכלל, איך שביגי פותח את פיו אתם פשוט לא רוצים לשמוע אף אחד אחר, כן הוא כל כך טוב באלבום הזה.
האם לקנות אותו? אין ספק! זה קצת מצרך נדיר בישראל אבל בהחלט אפשר למצוא אותו פה, או להזמין ברשת בקלות בכל חנות מוזיקה ווירטואלית. אומנם עלול להרתיע מאזינים חדשים בהיפ הופ אבל הוותיקים קצת בינינו יתחברו עליו ללא שום בעיות.
חמש כוכבים. אין צורך להוסיף.
למרות שאין אורחים באלבום הזה מלבד ב The What, אין צורך בהם בכלל, איך שביגי פותח את פיו אתם פשוט לא רוצים לשמוע אף אחד אחר, כן הוא כל כך טוב באלבום הזה.
האם לקנות אותו? אין ספק! זה קצת מצרך נדיר בישראל אבל בהחלט אפשר למצוא אותו פה, או להזמין ברשת בקלות בכל חנות מוזיקה ווירטואלית. אומנם עלול להרתיע מאזינים חדשים בהיפ הופ אבל הוותיקים קצת בינינו יתחברו עליו ללא שום בעיות.
חמש כוכבים. אין צורך להוסיף.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה