רשומות
Saigon - The Greatest Story Never Told - 2011
סייגון מצא את קריירת הראפ שלו כשהוא ישב בכלא אי שם בשנות התישעים וכאשר הישתחרר בשנת 2000 מהכלא הוא החל לשחרר מיקסטייפים רבים כדי ליצור לעצמו באז במחתרת, זה עבד ובשנת 2004 כבר חתם חוזה הקלטות עם Atlantic Records ולמרות הבאז הגדול שלו והעובדה שעבד עם אמנים כמו ג'י זי וקניה ווסט וזכה לתמיכה מלאה מהמפיק ג'אסט בלייז, הלייבל לא מיהר ממש לשחרר את האלבום שלו.
לפי מה שסייגון מספר, הם רצו שהוא יעשה סינגל עם הרכב האר אנד בי Pretty Ricky וכאשר סירב התחילו בעיות עם הלייבל שעשו הכל כדי לדפוק את הקריירה שלו בערך.
בזמן שהעורך דין שלו עבד על שיחרור מהלייבל סייגון עבד עם מספר לייבלים קטנים ושם הצליח לזרוק כמה מיקסטייפים רישמיים כמו Moral Of The Story שכלל שאריות מהאלבום הבכורה שלו, All In A Day's Work ביחד עם המפיק סטטיק סלקטה, ו Warning Shots 2 שאפילו הצליח להגיע למצעד הבילבורד ומכר בערך 3000 עותקים בשבוע הראשון.
לקראת סוף שנת 2010 הוא הצליח לקבל את השיחרור שלו מאטלנטיק וחתם ב Suburban Noize Records ושם בתוך כמה חודשים שיחרר סוף סוף את The Greatest Story Never Told. כצפוי האלבום הכיל המון הפקות של ג'אסט בלייז וחוץ ממנו הוא הביא את Kanye West, Red Spyda, Buckwild ועוד כמה אחרים.
בתור אורחים הוא הביא את ג'י זי ואת סוויס ביטז, שהיתארחו באחד השירים שנשארו עוד מתקופת אטלנטיק, את Q-Tip, Faith Evans, Marsha Ambrosius, Raheem DeVaughn, Devin the Dude, Layzie Bone, Bun B ואת Black Thought מהרוטס.
האלבום מכר לא רע בכלל בשביל אלבום עצמאי ובסופו של דבר מכר בשבועיים בערך 20 אלף עותקים וקיבל ביקורות מעולות כמעט בכל מקום שהכתירו את האלבום כקלאסיקה מודרנית.
האלבום נפתח באינטרו די ארוך ומיותר(למרות שיש לו איזשהי משמעות) ומשם עובר לשיר הראשון האמיתי, The Invitation, שבו סייגון מארח את קיו טיפ שלמרות הביט המונוטוני של ג'אסט בלייז, הם עושים שיר די מעניין. האלבום עובר ל Come on Baby (Remix) שהוא בעצם היה הסינגל הראשון שיצא עוד בשנת 2007, ואין לי מושג איך הוא הצליח להרשות לעצמו את ג'י זי באלבום הזה אבל אני שמח שהוא שם, שיר מעולה בהחלט.
עוד סינגל שמגיע קצת אחרי הוא Bring Me Down (Part 2) שבעייני היהלום של האלבום הזה, עם ביט מבוסס רוק של ג'אסט בלייז ובעייני אחד הביטים הטובים שלו עד היום.
עוד שיר מאוד בולט באלבום הוא Preacher, שמדבר על החמדנות של המטיפים הנוצריים ועל השחיטות של הכנסיה. אומנם הביט מאוד מונוטוני ורחוק מלהיות מהביטים הטובים של ג'אסט בלייז, הוא עדין עושה את העבודה, מיד אחרי מגיע עוד שיר מעולה, שהפעם הופק ע"י Kanye West, שראה הפקות טובות יותר אבל בכל זאת הביא לסייגון ביט מעולה. השיר טיפה ארוך אבל בהחלט מעניין למרות האורך שלו.
עוד שיר מעניין הוא Believe It שהיה סוג של Street Single עם קליפ והכל בהפקה של ג'אסט בלייז שגם עושה את הפזמון עם אוטוטון, אבל למרות זאת השיר הזה נשמע מעולה למרות הראורך שלו(6 דקות).
עוד שיר מעולה שאישית מאוד אהבתי הוא Better Way שתמיד דיבר אלי, ולמרות הפזמון הדבילי של Layzie Bone מכל האנשים, השיר הזה הוא אחד האהובים עלי מהאלבום הזה ושל סייגון בכללי. וישר אחרי מגיע השיר Oh Yeah שנשמע קצת כמו המשך של Better Way רק הרבה פחות חיובי וקצת פחות טוב.
האלבום הסופו של דבר נגמר עם שיר חבוי שלא מופיע בבטראקליסט, Too Long, שמארח את Black Thought מהרוטס וגם הוא מכיל מסר חיובי יחסית ומשתמש כסגירה מעולה לאלבום הזה.
אני חייב לציין שזאת בכורה מעולה לסייגון, אומנם התלהבתי מהאלבום הזה הרבה יותר כשהוא רק יצא אבל הוא עדין נשמע טוב אחרי עשרות השמיעות שהעברתי לו. חלק מהביטים נשמעים טיפה מונוטוניים ויש לא מעט שירי פילטר באלבום הזה אבל בכללי סייגון מוכיח שהוא בהחלט סולואיסט טוב שיכול לשחרר יותר ממיקסטייפים.
האם לקנות את האלבום..? הייתי אומר בהחלט! אלבום די טוב שמתאים לכל אוזן בסופו של דבר, גם למיינסטרים וגם לאוהבי המחתרת. בעיה למצוא אותו בארץ אבל אי ביי ואמאזון זה אחלה פתרון בשביל מי שרוצה ממש את האלבום בעותק פיזי.
בסופו של דבר אני מביא לאלבום 3.5 כוכבים, אומנם אלבום טוב אבל יותר מדי שירים מיותרים כמו And the Winner Is..., What the Lovers Do, Give It to Me או The Greatest Story Never Told.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה