Reasonable Doubt אלבום ההיפ הופ הכי טוב בכל הזמנים?

Reasonable Doubt אלבום ההיפ הופ הכי טוב בכל הזמנים?

רובכם בטח קוראים את הכותרת עכשיו ולא מבינים על מה לעזאזל אני מדבר וכנראה תמצאו עכשיו בראש איזה 10 אלבומים שמתחרים בו ועוברים אותו בטח(אילמטיק הראשון כנראה) ואני אגיד את האמת אני לא הייתי שונה מהרוב עד לפני חצי שנה.
אני לא יודע מה היה פשר השינוי שעבר אצלי אבל בערך לפני חצי שנה התחלתי לראות את היופי האמיתי של האלבום הזה, מה שלא ממש רואים על פני השטח...לפחות אני לא ראיתי.

עשיתי לאלבום הזה לפני מספר שנים סיקור כמו שאני עושה לכולם, כתבתי הקדמה ועשיתי פירוט מפורט על כל השירים ונתתי לו ציון של 5 מתוך 5 וכבר אז תפסתי מהאלבום אבל פאק אם הייתי יכול לחזור לתקופה ההיא אני בטוח שהסיקור היה ניראה שונה לגמרי.

בכל מקרה מה גורם לי לחשוב על זה ככה? קודם כל ההפקות באלבום הזה שבזכותן האלבום נישמע כל כך ציבעוני בין עם זה כלי נשיפה חזקים, פסנתר או סתם תופים חזקים שעושים את העבודה(השיר הראשון הוא דוגמא מעולה לזה) עם מפיקים כמו: Ski שהפיק חלק לא קטן מהאלבום, Clark Kent הוותיק שגם הוא הפיק חלק לא קטן, DJ Premier שתרם 3 ביטים(!!), Big Jaz הבן אדם שהביא את ג'י זי לתעשיה ועוד כמה.
האלבום הזה אראה מקוריות יוצאת דופן מבחינת הפקות ופרימו באחד השירים אשכרה סימפל משהו מגוספל, משהו שלא נעשה בהיפ הופ ניראה ואני לא חושב שיעשה בעתיד.

הדבר השני והמכריע מבחינתי זה הליריקס והרגש שהוא מעביר בליריקס הזה.
באלבום הזה לפחות ג'י זי מראפרפ בסטייל מאוד מיוחד שנשמע מאוד כמו שיחה אינטימית עם המאזין, קצת קשה להסביר את זה אבל אם תשמעו טוב טוב שירים כמו Dead Presidents 2 או Can I Live אתם גם תרגישו את זה כאילו ג'י זי מדבר עליכם ולא לאף אחד אחר.

בניגוד להרבה מאוד אלבומים שיצאו בשנים ההם שהיו מהללים את חיי הפשע, כל הפשע המאורגן, עיסקאות סמים ומה לא ג'י זי בחר בדרך טיפה שונה ואשכרה הכניס את האלמנט השלילי של זה ואת ההשלכות של הפשע על הקהילה שלו, את החרטות של הפושע הממוצע וניסה כביכול להעביר את המסר "אני יודע שזה נשמע טוב אבל תחשבו על זה שוב".
שירים כמו Can I Live שאשכרה ניתן להרגיש את החרטה בקול של ג'י זי כשהוא אומר דברים כמו:
Lock my body can't trap my mind, easily \ explain why we adapt to crime\ I'd rather die enormous than live dormant that's how we on it
וגורמים לך אשכרה להציץ למוח של הפושע הממוצע ולשמוע אותו צועק "איזה ברירה הייתה לי??"

הדוגמא היותר קיצונית לזה אפשר לראות בשיר הסיום של האלבום "Regrets" שהשיר הזה הוא סוג של "פריקה" עם ליריקס כמו:
Beads of sweat second thoughts on my mind \ How can I ease the stress and learn to live with these regrets \ This time... stress... givin this shit up... fuck
שירים כאלה בין היתר הופכים את האלבום הזה למאוד מיוחד בעיני, לא כמו הרבה ראפרים אחרים שהיתנסו במפיוסו כמו קול ג'י ראפ או AZ עשו את זה טוב אבל ג'י זי עשה את זה נכון.

עוד אלמנט שבעייני הופך את האלבום הזה לכל כך טוב זה המסרים הסמויים, בשירים כמו D'Evils הליריקס טיפה מטושטש ולא ברור אבל אם תלמדו לקרוא בין השורות מבינים שהשיר הזה הוא פשוט גאוני.
ליריקס כמו זה:
Throughout my junior high years it was all friendly \ But now this higher learnin' got the Remy in me \ Liquors invaded my kidneys \ Got me ready to lick off, mama forgive me
שהוא מטאפורה מאוד מורכבת שמתארת את ג'י זי שלומד בחטיבת הביניים שהיה "הילד הטוב" עד שניסה את ה Remy(של של קונייק) והפך "לילד הרע" ובאותו הזמן משווה את המצב לסרט higher learnin שהגיבור של הסרט היה ילד בשם Remy שלמד בחטיבת הביניים והיה תלמיד מצטיין עד שהידרדר לפשע. גאוני? בהחלט!
וזה רק קצה הקרחון ממה שמופיע בשיר הזה.

כמובן שבאלבום לא חסר גם את הראפ הפשוט יותר ואת האגו, הדוגמא הכי טובה כנראה Bring It On ביחד עם השותפים שלו אז Jaz ו Sauce Money.
גם כשג'י זי החליט להיתנסות באגו הוא החליט שהשיר יהיה לא פחות מגאוני ומכיל שורות כמו:
fuck college \ Street knowledge amazin to scholars when we coin phrases for dollars (תודה ל Sauce Money).
וגם זה כמובן רק קצה הקרחון.

עוד שיר מאוד בולט מבחינתי זה 22 Two's שג'י זי עשה את זה כביכול בפריסטייל או לפחות בסגנון פריסטייל שפותח בשורה שלא לכולם כנראה היה אומץ לפתוח בא: "Two much West coast dick-lickin"
ומביא שורות כמו: "No question; Jay-Z got 2 many answers"

אם אתם עדין חושבים שחסר מקוריות באלבום הזה אז ג'י זי חשב על עוד רעיון מעניין ועשה סוג של "מלחמת המינים" בשיר Ain't No Nigga והביא את פוקסי בראון שתלך איתו ראש בראש בשיר הזה.

אז אני מקווה שקראתם עד הסוף, אם אתם עדין לא חושבים כמוני אני מליץ לכם בחום להוריד או לקנות את האלבום(ניתן לקנות בטוואר רקורדס) אם אין לכם עדין, לעצום את העיינים, לפתוח את הלב והאוזניים ולשמוע. בסופו של דבר אני בטוח שאני לא היחיד שיחשוב ככה.