Rakim - The 18th Letter\The Book of Life - 1997

Rakim - The 18th Letter\The Book of Life - 1997

אלבום הסולו הראשון של ראקים וסה"כ אלבום מספר 5 שלו(4 אלבומים הוא שיחרר לפני זה כחלק מהצמד Eric B & Rakim) יצא 5 שנים אחרי האלבום האחרון שלו ביחד עם אריק בי.
הסיבה לעיקוב הייתה אריק בי, החוזה של שניהם נגמר אחרי 4 אלבומים ובגלל חרדת נטישה של אריק בי(אולי בצדק) הוא עשה בעיה חוקית לראקים לפתוח בקריירת סולו ואחרי כמה שנים של מאבק משפטי עקוב דם הצמד חדל מלהיתקיים וראקים פתח בקריירת סולו.

הוא פתח את קריירת הסולו שלו באותו הלייבל, MCA Records, למרות הבעיות המשפטיות והביא כמה מהמפיקים הטובים בתעשיה אז כגון DJ Premier שהפיק לו את אחד מהסינגלים שלו, DJ Clark Kent שהפיק חלק לא קטן מהאלבום וPete Rock שגם הוא הפיק מספר של שירים. חוץ משלושתם הוא הביא את Nic Wiz, Father Shaheed, Naughty Shorts, Bill Blass ו Mo-Suave-A. כהרגלו הוא לא הישתמש באורחים והחליט לראפרפ לבד לאורך כל האלבום.
התוצאה הייתה טובה בסופו של דבר והאלבום מכר מעל לחצי מליון עותקים בארה"ב וקיבל ביקורות חיוביות לרוב(עדין לא חיוביות כמו העבודות שלו עם אריק בי).

אישית לראשונה ששמעתי את האלבום הזה הייתי עדין "בחיתולים" ורק התחלתי להיכנס חזק להיפ הופ והאלבום הזה גרם לי לסלידה קשה מראקים למשך שנה בערך סרבתי לגעת בחומרים אחרים שלו...מבולבלים..? אני אסביר.
למרות המפיקים עם השמות הנוצצים זה ניראה שהם זרקו לתוך האלבום שאריות וביטים סוג ב שכנראה נדחתו ע"י ראפרים אחרים והם ניצלו את האוזן המעפנה של ראקים ודחפו לו אותם. חוץ מההפקות המשעממות ראקים בעצמו נשמע חסר מוטיבציה, משעמם, ריק מתוכן ולא כמלך של הסיגנון שאותו כבש 10 שנים קודם ביחד עם אריק בי. אני לא בטוח מה קרה, אולי זאת שחיקה של 10 שנים בתעשיה או סתם עצלנות אבל אני אישית עצבני על התוצאה הסופית.
במקום לקבל אלבום מלא בשירים בועטים, מלאים באנרגיה ומלאי תוכן(טוב נו לא תתמיד היה לראקים משהו ממשי להגיד אבל תמיד זכינו לאגו טוב לפחות) אנחנו מקבלים אלבום מלא בשירי אגו ממוצעים בקושי, שירים על בחורות, נסיון להיות רוחני, רמיקסים וסקיטים מיותרים.
אוקי אז היו כמה שירים טובים באלבום כמו הסינגל הראשון Guess Who's Back שבאופן רישמי הכריז על החזרה של ראקים לראפ ושירים כמו The Saga Begins שבסטנדרטים של פיט רוק וראקים עדין שיר חלש אבל סביר ביותר אבל הרוב המוחלט הוא בשירי פילטר משעממים כמו Stay a While שהוא שיר בחורות מיותר ונסיון של ראקים להיות "עכשוי" ו New York (Ya Out There) שנשמע כמו חיקוי די זול של השיר שלו In the Ghetto(שהוא כמובן לא באלבום הזה).
הדבר הטוב היחיד שראקים עשה טוב באלבום הזה הוא להוסיף דיסק בונוס לגירסת הדלוקס שנקרא The Book of Life שהוא בעצם סוג של אוסף The Best Of שמורכב משירים שהוא עשה עם אריק בי כמו: Paid in Full, In the Ghetto, Let the Rhythm Hit ’Em, Know the Ledge, Microphone Fiend ועוד הרבה אחרים וטובים.

לסיכום אני אחזור על זה שוב, האלבום הזה הוא בזבוז זמן. מלבד השירים It's Been a Long Time, The Saga Begins ו Guess Who's Back שאר האלבום חוויה משעממת וארוכה(למרות שיש רק 9 שירים מלאים חוץ משלושת אלה). הסיבות הטובות היחידות שאני יכול לחשוב עליהם למה להמליץ לכם להוריד או לקנות את האלבום הן: שלושת השירים שציינתי אותם בהתחלה, אבל זה בטוח לא יצדיק קניה. וכמובן הדיסק בונוס שבהחלט שווה את הכסף ואת הזמן שלכם. אני לא בטוח מה חשבו לעצמם הבקרים שהעזו לתת לזה ציונים טובים, אולי הם פחדו לבקר את ראקים "האל" או סירבו להודות שראקים מסוגל לתת רמה כזאת אבל מה שזה לא יהיה, רוב המבקרים פשוט משוחדים כשזה מגיע לראקים וספציפית לאלבום הזה.
למאזינים חדשים של ראקים זה לא המקום להתחיל. לכו לאלבומים המוקדמים שלו ביחד עם אריק בי. לכו על Let the Rhythm Hit 'Em או על Don't Sweat the Technique ואז תיראו איך הדברים מתחברים לכם.
חשבתי על ציון לתת לדבר הזה והחלטתי לתת לזה 2 כוכבים, עד כמה שזה מצער אותי עם כל האהבה שלי לבן אדם ולעבודות הקודמות שלו.
ראקים תמיד ישאר אולי המלך בעייני ההיפ הופ הדס ואולי אחד האנשים הכי משפיעים אבל האלבום הזה בטוח לא נכנס לרשימה של הדברים המחוללי המהפכות שלו.