רשומות
Fugees - The Score - 1996
פוג'יס הם הרכב היפ הופ שכולל שלושה חברים: זמרת/ראפרית ומפיקה Lauryn Hill, הראפר והמפיק Wyclef Jean והראפר Pras. הם התחילו לעבוד ביחד בתחילת שנות התישעים והקליטו בשנת 92 את האלבום Blunted on Reality אבל בגלל בעיות עם הלייבל האלבום יצא רק בשנת 94 וגם אז לא זכה להרבה התיחסות מהמבקרים ומכר מעט עותקים. למרות הכישלון של האלבום הראשון קולומביה נתנה להם היזדמנות שניה והם הקליטו את האלבום השני שלהם The Score בשנת 95 ושנה מאוחר יותר הוא שוחרר. האלבום קיבל ביקורות מעולות בכל מקום כמעט והפך ללהיט מיידי ועד היום הוא בין אלבומי ההיפ הופ הבודדים שמכרו מעל ל 10 מליון עותקים בארה"ב.
האלבום קיבל המון תשומת לב חיובית תודות לקאברים והרימייקים המוצלחים שלהם לשירים כמו Ready or Not, Here I Come (Can't Hide from Love) של The Delfonics, ל Killing Me Softly with His Song של Roberta Flack, ל No Woman, No Cry של בוב מארלי ול Ooo La La La של טינה מרי.
את רוב האלבום הם הפיקו לבד עם תמיכה פה ושם מצידם של Jerry Duplessis, Salaam Remi, John Forte, Shawn King ו Diamond D וכלל שלל אורחים כמו Omega, John Forte, Diamond D, Outsidaz ו DJ Red Alert.
האלבום הוא לא היפ הופ נטו וכולל השפעה כבדה מרגאיי, סול וטיפה RNB שהייתה אחת הסיבות לכך שהאלבום מכר כל כך הרבה עותקים.
אחרי אינטרו טיפה מיותר של כמעט שני דקות, מגיע הטראק הראשון האמיתי של האלבום, How Many Mics, שמלבד פזמון טיפה חלש משמש כפתיחה נהדרת ואיתו מביא את אחד הוורסים הכי טובים של לורין היל ושל וויקלף ג'ן. השיר הבא הוא הסינגל השלישי מהאלבום, Ready or Not, שעד היום הסינגל הכי מפורסם שלהם ואולי השיר הכי טוב שלהם גם הרבה בזכות הביט, הפזמון הקאצ'י ושוב, הליריקס המטורף של לורין היל.
השיר הכי טוב באלבום גם הוא מגיע בהתחלה יחסית, בטראק השישי שהוא Fu-Gee-La וגם הסינגל הראשון מהאלבום עם ביט של המפיק האגדי Salaam Remi, ששוב מפגין את היכולות המילוליות של לורין היל והפעם גם את יכולות הווקליות שלה כזמרת. וויקף ופראס גם עושים עבודה מעולה אבל לורין היל גונבת מהם את ההצגה ביחד עם הביט של סאלם רמי.
הטראק השמיני מהאלבום שהוא גם הסינגל השני, Killing Me Softly, שהוא שיר סולו של לורן היל שמראה לכולם בשיר הזה שהיא יודעת גם לשיר מעולה, בעלת קול מהפנט ושהיא לא רק ראפרית טובה. אחריו מגיע השיר The Score, שהוא מכיל ביט וורס קצר של דימונד די ובאופן מפתיע גונב את ההצגה.
בטראק מספר 12 גם וויקלף זכה לסולו משלו והוא עשה קאבר נהדר ל No Woman, No Cry של בוב מארלי שלא טוב כמו המקורי כמובן אבל גם הוא שיר פשוט נהדר והוא גם הסינגל הרביעי מהאלבום.
למרות שרוב האלבום היה ללא פגמים כמעט הסוף שלו היה נורא מוזר והוא כולל 2 רמיקסים ל Fu-Gee-La(שלוש אם קניתם את האלבום בכל מקום חוץ מארה"ב) ועוד סולו מזר ולא ממש מעניין של וויקלף(Mista Mista). הרמיקסים ברובם היו לא רעים אבל שלוש רמיקסים לאותו השיר מרגיש קצת יותר.
שלושת החבר'ה האלה עשו אלבום מעולה! לורין היל שבלטה פה במיוחד הראתה לכולם שהיא הצלע החזקה בהרכב וראפרית וזמרת מעולה. וויקלף גם הפגין יכולות לא ראות כראפר אבל יותר בלט בתור מפיק ונגן(הגיטרה באלבום נעשתה ע"י וויקלף בעצמו ולא הייתה מסומפלת) ופראס נדחק טיפה הצידה אבל גם הוא היה לא רע לאורך רוב האלבום. מבחינת הפקות האלבום הזה קרוב מאוד לשלמות הרבה בזכות וויקלף שעשה את הצד שלו בצורה יוצאת מהכלל אבל החלק הכי טוב באלבום שעירבוב הסינגנונות שהיה באלבום הזה היה כל כך טיבעי וטוב שאפילו אחד כמוני שלא מת על רגאיי התחבר עליו בקלות רבה.
אני ממליץ לכולם לקנות האלבום הזה, הסיבה הראשונה שהוא ממש טוב והשניה היא שהוא זול ונגיש מאוד בישראל. אלה שיש להם בעיה עם רגאיי עלולים לא להיתחבר לגמרי לאלבום הזה אבל גם הם ימצאו מספיק שירים טובים באלבום הזה.
חשבתי הרבה זמן על הציון הסופי והגעתי למסקנה ש 4.5 כוכבים ישקפו טוב את הרמה שלו, לא אלבום מושלם אבל קרוב מאוד לשם.
האלבום קיבל המון תשומת לב חיובית תודות לקאברים והרימייקים המוצלחים שלהם לשירים כמו Ready or Not, Here I Come (Can't Hide from Love) של The Delfonics, ל Killing Me Softly with His Song של Roberta Flack, ל No Woman, No Cry של בוב מארלי ול Ooo La La La של טינה מרי.
את רוב האלבום הם הפיקו לבד עם תמיכה פה ושם מצידם של Jerry Duplessis, Salaam Remi, John Forte, Shawn King ו Diamond D וכלל שלל אורחים כמו Omega, John Forte, Diamond D, Outsidaz ו DJ Red Alert.
האלבום הוא לא היפ הופ נטו וכולל השפעה כבדה מרגאיי, סול וטיפה RNB שהייתה אחת הסיבות לכך שהאלבום מכר כל כך הרבה עותקים.
אחרי אינטרו טיפה מיותר של כמעט שני דקות, מגיע הטראק הראשון האמיתי של האלבום, How Many Mics, שמלבד פזמון טיפה חלש משמש כפתיחה נהדרת ואיתו מביא את אחד הוורסים הכי טובים של לורין היל ושל וויקלף ג'ן. השיר הבא הוא הסינגל השלישי מהאלבום, Ready or Not, שעד היום הסינגל הכי מפורסם שלהם ואולי השיר הכי טוב שלהם גם הרבה בזכות הביט, הפזמון הקאצ'י ושוב, הליריקס המטורף של לורין היל.
השיר הכי טוב באלבום גם הוא מגיע בהתחלה יחסית, בטראק השישי שהוא Fu-Gee-La וגם הסינגל הראשון מהאלבום עם ביט של המפיק האגדי Salaam Remi, ששוב מפגין את היכולות המילוליות של לורין היל והפעם גם את יכולות הווקליות שלה כזמרת. וויקף ופראס גם עושים עבודה מעולה אבל לורין היל גונבת מהם את ההצגה ביחד עם הביט של סאלם רמי.
הטראק השמיני מהאלבום שהוא גם הסינגל השני, Killing Me Softly, שהוא שיר סולו של לורן היל שמראה לכולם בשיר הזה שהיא יודעת גם לשיר מעולה, בעלת קול מהפנט ושהיא לא רק ראפרית טובה. אחריו מגיע השיר The Score, שהוא מכיל ביט וורס קצר של דימונד די ובאופן מפתיע גונב את ההצגה.
בטראק מספר 12 גם וויקלף זכה לסולו משלו והוא עשה קאבר נהדר ל No Woman, No Cry של בוב מארלי שלא טוב כמו המקורי כמובן אבל גם הוא שיר פשוט נהדר והוא גם הסינגל הרביעי מהאלבום.
למרות שרוב האלבום היה ללא פגמים כמעט הסוף שלו היה נורא מוזר והוא כולל 2 רמיקסים ל Fu-Gee-La(שלוש אם קניתם את האלבום בכל מקום חוץ מארה"ב) ועוד סולו מזר ולא ממש מעניין של וויקלף(Mista Mista). הרמיקסים ברובם היו לא רעים אבל שלוש רמיקסים לאותו השיר מרגיש קצת יותר.
שלושת החבר'ה האלה עשו אלבום מעולה! לורין היל שבלטה פה במיוחד הראתה לכולם שהיא הצלע החזקה בהרכב וראפרית וזמרת מעולה. וויקלף גם הפגין יכולות לא ראות כראפר אבל יותר בלט בתור מפיק ונגן(הגיטרה באלבום נעשתה ע"י וויקלף בעצמו ולא הייתה מסומפלת) ופראס נדחק טיפה הצידה אבל גם הוא היה לא רע לאורך רוב האלבום. מבחינת הפקות האלבום הזה קרוב מאוד לשלמות הרבה בזכות וויקלף שעשה את הצד שלו בצורה יוצאת מהכלל אבל החלק הכי טוב באלבום שעירבוב הסינגנונות שהיה באלבום הזה היה כל כך טיבעי וטוב שאפילו אחד כמוני שלא מת על רגאיי התחבר עליו בקלות רבה.
אני ממליץ לכולם לקנות האלבום הזה, הסיבה הראשונה שהוא ממש טוב והשניה היא שהוא זול ונגיש מאוד בישראל. אלה שיש להם בעיה עם רגאיי עלולים לא להיתחבר לגמרי לאלבום הזה אבל גם הם ימצאו מספיק שירים טובים באלבום הזה.
חשבתי הרבה זמן על הציון הסופי והגעתי למסקנה ש 4.5 כוכבים ישקפו טוב את הרמה שלו, לא אלבום מושלם אבל קרוב מאוד לשם.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה