INI - Center of Attention - 1995\2003

INI - Center of Attention - 1995\2003

עטיפה נוספת לגירסא של האלבום שיצאה בשנת 2003:
http://images.hhv.de/catalog/detail_big/00011/11295_300.jpg

אחרי שפיט רוק וCL שיחררו את האלבום השני שלהם בשנת 94, פיט רוק ניסה להרים לייבל משלו בשם Soul Brother Records(זאת הייתה אחת הסיבות שהיחסים שלו עם CL הידרדרו והם הפסיקו לעבוד ביחד אחרי זה) ובגלל יחסים טובים עם אלקטרה(חברת התקליטים שלהם) זה היתאפשר לו די בקלות, הוא הביא לשם כמה אמנים בינהם היו ההרכב INI שכלל את אחיו הקטן Grap Luva שהיה מפיק וראפר, הראפרים Rob-O, I Love H.I.M, Marco Polo והדיג'י DJ Boodakhan.
בתקופה שהאלבום הוקלט ההנהלה של אלקטרה התחלפה שלא אהבה ממש את הסאונד של פיט רוק שלחצה עליו להיתמחסר ולנסות להישמע יותר כמו פאף דאדי. למרות הלחץ מצד חברת התקליטים הוא הקליט את האלבום ביחד עם INI, למרות שלא היה חבר רישמי בהרכב הוא הפיק להם את כל האלבום מבלד 3 טראקים, היתארח בשניים מהשירים והקליט קולות רקע ברוב השירים. הסאונד של האלבום לא מצא חן בעייני אלקטרה והם החליטו לא לשחרר אותו בסופו של דבר וגם לפרק את הלייבל של פיט רוק.
הדבר היחיד שראה אור מהאלבום היה סינגל בשם Fakin Jax שהצליח לא רע בכלל והיה דיס שהיה מכוון לכיוונו של CL. אחרי שאלקטרה נעלה את האלבום בכספת שלה והעיפה את ההרכב מהלייבל הם התפרקו והיחידים שהמשיכו לעבוד כסולואיסטים היו Rob-O ואחיו של פיט רוק Grap Luva שהיתרכז יותר בהפקות. למזלם של חברי ההרכב האלבום דלף והם קיבלו הערכה די גדולה על האלבום ורוב האנשים טענו שהאלבום שלהם היה יהלום נדיר. בסופו של דבר האלבום יצא באופן רישמי בשנת 2003 בתור אוסף כפול ביחד עם עוד ראפר שהקליט אלבום עם פיט רוק(The Original Baby Pa של הראפר Deda) שגם הוא נגנז בגלל בעיות עם אלקטרה והוא קיבל ביקורות טובות לרוב.
אז מבלבד פיט רוק 2 טראקים מהאלבום הפיק אחיו הצעיר ועוד טראק אחד הפיק Spunk Bigga. ובתור אורחים מלבד פיט רוק הם הביאו את Meccalicious, Q-Tip ואת Large Professor.

האלבום נפתח באינטרו קצר של 10 שניות ומיד עובר לשיר האמיתי הראשון מהאלבום No More Words והדבר הבולט הראשון בשיר הזה היא הביט המעולה של פיט רוק שנכנס לבקלות לטופ שלו וגם הוורסים של שאר הראפרים נשמעים לא רע בכלל.
השיר הבא מפגין את הסקילז של Grap Luva בתור מפיק שלקח את ההיזדמנות בשני הידיים והפיק ביט מעולה שנותן תחרות די טובה לשאר הביטים של פיט רוק באלבום, בכללי השיר הזה הוא בין הטובים יותר באלבום למרות הנושא הפשוט שלו(אגו). עוד שיר מאוד בולט הוא השיר החמישי Square One שגם הוא מאוד בולט הרבה בזכות הביט מעולה של פיט רוק אבל גם בגלל הוורסים עצמם שתוקפים את כל אלה שעושים הופ הופ מעפן כדי לרצות את הלייבלים הגדולים ולמכור עותקים.
האלבום די ממשיך ברמה זהה עם ביטים טובים של טיפ רוק ותוכן מילולי סביר אם כי לא משהו מיוחד עד שמגיע השיר To Each His Own שמארח בו את קיו טיפ ולארג' פרופסור שמוסיפים המון לשיר ועושים מזה אולי את השיר הכי טוב של האלבום, השיר הבא הוא הסינגל הראשון והיחיד בעצם שיצא לאלבום ביחד עם קליפ, Fakin Jax. השיר עצמו מכיל וורס מפיט רוק והרבה דיסים על CL Smooth ועוד עכשיו לדעתי השיר הכי טוב באלבום.
האלבום יורד טיפה ברמה בשני השירים הבאים עם ביטים פחות טובים מהרוב(עדין אבל טובים) עד השיר Center Of Attention שקפיצה די גדולה מבחינת הביט וכך גם בתוכן שמדבר על "החסרונות" של להיות באור הזרקורים. האלבום שוב נופל קצת בשלושת השירים הבאים עד הטראק האחרון Microphonist Wanderlust שהוא סולו של Rob-O שמפגין הרבה סקיל על המיקרופון ו Grap Luva שהכין את אחד הביטים הטובים יותר באלבום וכך האלבום נסגר בצורה נהדרת.

לסיכום זה אלבום ממש טוב שמשמש דוגמה מאוד בולטת לאכזריות של חברות התקליטים, זה אומנם לא קלאסיקה ברמה של illmatic אבל האלבום הזה בהחלט יכול ללכת ראש בראש עם רוב האלבומים המפורסמים של שנות התישעים מבחינת איכות. הראפרים בהרכב הם לא בין הטובים שתשמעו ורוב די סטנדרטיים(למרות ש Rob-O ו Grap Luva מראים הרבה ניצוצות) אבל מבחינת ביטים אין הרבה אלבומים שמגיעים לרמה הזאת והאלבום הזה מכיל בקלות כמה מהביטים הכי טובים של פיט רוק, ביטים כמו No More Words, Square One, To Each His Own, Fakin Jax ו Center Of Attention.
האם לקנות את האלבום..? הוא לא נמכר כיחיד אלא רק חלק מהחבילה Lost & Found: Hip Hop Underground Soul Classics שבא ביחד עם האלבום השני שנגנז מהלייבל של פיט רוק The Original Baby Pa והעלות שלו כתוצאה מזה קצת גבוה, אבל אם יש להם קצת כסף מיותר ואתם מתכוונים להזמין אלבומים באינטרנט בהחלט שווה להזמין את זה.
בסופו של דבר החלטתי לתת לאלבום הזה 4 כוכבים, אין משהו מיוחד באלבום הזה מבחינת תכנים מילוליים והוא די סטנדרטי בקטע הזה אבל כשזה מגיע לביטים מרגיעים אין כמו האלבום הזה בשביל קצת צ'יל אוט.