רשומות
The Roots - Illadelph Halflife - 1996
האלבום השלישי של הרוטס שיצא שנתיים אחרי הקודם שלהם היה האלבום הזה סוג של פריצת דרך בשביל ההרכב, חוץ מסאונד חדיש, יותר מלוטש וקצת פחות ג'אזי זה היה האלבום הראשון שלהם שראה הצלחה מסחרית די טובה בגלל ההצלחה של הסינגלים What They Do ו Clones ופרץ קצת מעבר למעגלים המחתרתיים ובסופו של דבר מכר כמעט 400 אלף עותקים בארה"ב. גם אצל המבקרים האלבום הזה הצליח מאוד וקיבל ציונים גבוהים כמעט בכל מקום.
כרגיל האלבום הופק ע"י הקרו של הרוטס, ננגנים שלהם וכמובן קווסטלאב ובלאק טוט' בעצמם. מלבד בלאק טוט' ומאליק בי האלבום הכיל המון אורחים כמו: Dice Raw, Bahamadia, Raphael Saadiq, M.A.R.S., Common, D'Angelo, Q-Tip ועוד אחרים.
האלבום מתחיל עם אינטרו קצר ולא ממש מעניין אבל מיד עובר לשיר הראשון, Respond/React, שהוא דרל טובה לפתוח את האלבום וכבר מהשיר הראשון מרגישים את השינוי בסאונד שהרוטס עברו. שני האמסיז נשמעים מעולה בשיר הזה אבל מאליק בי גנב את ההצגה. אחריו מגיע השיר Section, שהוא שיפור משמעותי בעל סאונד הרבה יותר אפל וגריימי שמכניס בצורה מעולה לתוך האווירה של האלבום.
בטראק השביעי אנחנו מקבלים סוג של Posse cut פילדלפי כאשר הם מארחים את הראפרית Bahamadia בשיר שמוסיפה המון לשיר הזה ושלושת האמסיז(2 מהרוטס ו Bahamadia) עושים את השיר הזה ללא פחות ממעולה. מיד אחריו מגיע השיר What They Do שהוא הסינגל השלישי והכי מצליח מהאלבום הזה שהוא בעל סאונד ג'יאזי ומאוד ליידבאק שמדבר על על איך היפ הופ אמור להישמע ועל כל החרא שמציף את הג'אנר.
הטראק העשירי Concerto of the Desperado, שהוא עד היום אחד הדברים הכי יצירתיים ששמעתי מהרוטס, לא מילולית אבל מבחינת הסאונד והאינסטרומנטל ועד היו זה אחד השירים שאני הכי אוהב אצלם. אחריו מגיע הסינגל הראשון מהאלבום, Clones, שהוא Posse Cut נהדר שמארח את Dice Raw ואת M.A.R.S. וכל האמסיז דופקים פה הופעות אגרסיביות ואנרגתיות ביותר על אינסטרומנטל יחסית פשוט אבל אפקטיבי ביותר. האלבום ממשיך לשמור על הרמה הגבוה שלו וגם השיר הבא, UNIverse at War, שמארח בו את קומון הוא אחד השירים היותר טובים באלבום הזה הרבה בזכות הוורס הנהדר של קומון. וגם השיר הבא No Alibi גם הוא לא מאכזב אפילו לא מעט בזכות ההופעה המפלצתית של בלאק טוט'.
האלבום טיפה נופל ברמה ברבע האחרון שלו אבל עדין שאר השירים לא רעים בכלל אבל מכילים אטרו לא נחוץ שמגיע אחרי קטע Spoken Word מאוד ארוך ולפני היה שיר RNB נטו ללא קטע אחד של ראפ בכלל מה שיכול להרתיע כמה מאזינים. הצד החיובי אבל שהוא מכיל את השיר The Hypnotic, שיר שקט, ליידבאק ו"מהפנט" וכמובן השיר Ital (The Universal Side) שמארח בו את קיוטיפ והוא בעל סאונד ונושא מגניבים ויצירתיים במיוחד.
עד היום זה אחד האלבומים שאני הכי אוהב אצלם. למרות ששני השירים האחרונים הם די בולשיט, שאר האלבום לעומת זאת כמעט חסר פגמים ובעל סאונד מעניין ומרתק ביותר. מאליק בי ובעיקר בלטק טוט' הם ראפרים מעולים שמצליחים להחזיק את המאזינים שלהם למשך 14 שירים מלאים(אם להוריד את שני השירים האחרונים ואת הסקיטים) וארוכים ללא שום בעיה. מבחינת האינסטרומנטלים, הרוסט די היתעלו על עצמם מאז האלבום הקודם שלהם ויצרו סאונד מאוד מעניין שפשוט כיף לשבת להיתענג עליו.
האם לקנות את האלבום..? הייתי אומר שכן ועוד איך. אלבום נהדר שיכול לתפוס כמעט כל אוזן, גם את אוהבי ההאדקור וגם את הליידבק כאחד.
בסופו של דבר אני מביא לאלבום הזה 4.5 כוכבים הרבה תודות להפקות הנהדרות באלבום, הסאונד המקורי, והסקילז של בלאק טוט' שמראה כמה הוא אנדרייטד באלבום הזה.
כרגיל האלבום הופק ע"י הקרו של הרוטס, ננגנים שלהם וכמובן קווסטלאב ובלאק טוט' בעצמם. מלבד בלאק טוט' ומאליק בי האלבום הכיל המון אורחים כמו: Dice Raw, Bahamadia, Raphael Saadiq, M.A.R.S., Common, D'Angelo, Q-Tip ועוד אחרים.
האלבום מתחיל עם אינטרו קצר ולא ממש מעניין אבל מיד עובר לשיר הראשון, Respond/React, שהוא דרל טובה לפתוח את האלבום וכבר מהשיר הראשון מרגישים את השינוי בסאונד שהרוטס עברו. שני האמסיז נשמעים מעולה בשיר הזה אבל מאליק בי גנב את ההצגה. אחריו מגיע השיר Section, שהוא שיפור משמעותי בעל סאונד הרבה יותר אפל וגריימי שמכניס בצורה מעולה לתוך האווירה של האלבום.
בטראק השביעי אנחנו מקבלים סוג של Posse cut פילדלפי כאשר הם מארחים את הראפרית Bahamadia בשיר שמוסיפה המון לשיר הזה ושלושת האמסיז(2 מהרוטס ו Bahamadia) עושים את השיר הזה ללא פחות ממעולה. מיד אחריו מגיע השיר What They Do שהוא הסינגל השלישי והכי מצליח מהאלבום הזה שהוא בעל סאונד ג'יאזי ומאוד ליידבאק שמדבר על על איך היפ הופ אמור להישמע ועל כל החרא שמציף את הג'אנר.
הטראק העשירי Concerto of the Desperado, שהוא עד היום אחד הדברים הכי יצירתיים ששמעתי מהרוטס, לא מילולית אבל מבחינת הסאונד והאינסטרומנטל ועד היו זה אחד השירים שאני הכי אוהב אצלם. אחריו מגיע הסינגל הראשון מהאלבום, Clones, שהוא Posse Cut נהדר שמארח את Dice Raw ואת M.A.R.S. וכל האמסיז דופקים פה הופעות אגרסיביות ואנרגתיות ביותר על אינסטרומנטל יחסית פשוט אבל אפקטיבי ביותר. האלבום ממשיך לשמור על הרמה הגבוה שלו וגם השיר הבא, UNIverse at War, שמארח בו את קומון הוא אחד השירים היותר טובים באלבום הזה הרבה בזכות הוורס הנהדר של קומון. וגם השיר הבא No Alibi גם הוא לא מאכזב אפילו לא מעט בזכות ההופעה המפלצתית של בלאק טוט'.
האלבום טיפה נופל ברמה ברבע האחרון שלו אבל עדין שאר השירים לא רעים בכלל אבל מכילים אטרו לא נחוץ שמגיע אחרי קטע Spoken Word מאוד ארוך ולפני היה שיר RNB נטו ללא קטע אחד של ראפ בכלל מה שיכול להרתיע כמה מאזינים. הצד החיובי אבל שהוא מכיל את השיר The Hypnotic, שיר שקט, ליידבאק ו"מהפנט" וכמובן השיר Ital (The Universal Side) שמארח בו את קיוטיפ והוא בעל סאונד ונושא מגניבים ויצירתיים במיוחד.
עד היום זה אחד האלבומים שאני הכי אוהב אצלם. למרות ששני השירים האחרונים הם די בולשיט, שאר האלבום לעומת זאת כמעט חסר פגמים ובעל סאונד מעניין ומרתק ביותר. מאליק בי ובעיקר בלטק טוט' הם ראפרים מעולים שמצליחים להחזיק את המאזינים שלהם למשך 14 שירים מלאים(אם להוריד את שני השירים האחרונים ואת הסקיטים) וארוכים ללא שום בעיה. מבחינת האינסטרומנטלים, הרוסט די היתעלו על עצמם מאז האלבום הקודם שלהם ויצרו סאונד מאוד מעניין שפשוט כיף לשבת להיתענג עליו.
האם לקנות את האלבום..? הייתי אומר שכן ועוד איך. אלבום נהדר שיכול לתפוס כמעט כל אוזן, גם את אוהבי ההאדקור וגם את הליידבק כאחד.
בסופו של דבר אני מביא לאלבום הזה 4.5 כוכבים הרבה תודות להפקות הנהדרות באלבום, הסאונד המקורי, והסקילז של בלאק טוט' שמראה כמה הוא אנדרייטד באלבום הזה.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה