Nas - Hip Hop Is Dead - 2006

Nas - Hip Hop Is Dead - 2006

האלבום השמיני של נאס סה"כ והנסיון הראשון של נאס ל"הקריירה שלי תקועה אז אני הולך לעורר פרובוקציה כדי למכור כמה אלבומים". האלבום הזה הביא איתו הרבה שינויים(חלקם טובים וחלקם פחות), קודם כל נאס חתם בדאף ג'אם והשלים באופו רישמי עם ג'י זי שהופיע באלבום שלו גם. הוא גם חזר לעבוד עם דריי באלבום הזה אחרי כמעט 10 שנים שהם לא עבדו ביחד.
האלבום בעיקר ראה ביקורות חיוביות אבל גם לא מעט ביקורות שלגמרי "רצחו" את האלבום ומבחינת המכירות הוא מכר מעל לחצי מליון עותקים בארה"ב.
פה נאס עבד עם המפיקים הישנים שלו שהיה רגיל לעבוד איתם כמו L.E.S., Salaam Remi ו Dr. Dre וכמה חדשים כולל will.i.am, Scott Storch ו Kanye West. האורחים באלבום כללו את אשתו(לאותה תקופה לפחות) Kelis את Chrisette Michele, Tre Williams, Marsha Ambrosius, will.i.am, Kanye West, Snoop Dogg, The Game והכי חשוב Jay-Z.

למרות כל הנסיונות של נאס לשכנע את כולם שהשם של האלבום וחלקית התוכן שלו זה קצת יותר מגימיק מכירות הוא לא הצליח אגב.

האלבום נפתח בצורה לא רעה בכלל, אם כי 2 השירים הראשונים נשמעים "רגילים" בלי שום משהו מיוחד אבל גם לא רעים בכלל אבל זה משתנה בשיר השלישי Carry on Tradition עם ביט מעולה שבאופן מפתיעה הופק ע"י סקוט סטורץ' שלא נשמע בכלל כמו משהו שהוא הכין. נאס בשיר מדבר קצת על המסורת של ההיפ הופ, על המצב שלו בימינו(עם הרבה זילזול) ועל החלוצים.
השיר הבא Where Are They Now גם משאיר רושם מאוד נוסטלגי שנאס מעלה זיכרונות שלו על האולדסקול והגולדן אייג' וכל זה על ביט מעניין ביותר של Salaam Remi הוותיק. אחריו מגיע הסינגל הראשון שבאופן מוזר מביא ביט עם סאמפל שנאס ישב עליו שנתיים קודם, אני מניח שנאס כל כך היתלהב מהלופ(ובצדק) שהוא כנראה ביקש מ will.i.am "למחזר" לו אותו שוב, אבל חוץ מזה השיר לא משהו מיוחד.
השיא של האלבום אבל מגיע די מוקדם בשיר השישי כבר Who Killed It? שמביא איתו קונספט אדיר ועד היום הקונספט הכי טוב שנאס עשה ויעשה אני בטוח. קצת קשה להיתחבר לשיר בהתחלה אבל ברגע שמבינים מה מסתתר מאחורי הליריקס והמבטא המוזרים שנאס מציג זה פשוט מכה אותך כמו ברק ואתה מבים עד כמה השיר הזה גאוני. הביט מכיל את הקלאפים מהשיר I Ain't No Joke של אריק בי וראקים שנותן תחושה מגניבה של פלאשבאק.
משם השיר מתחלף לשילוב שכולנו חיכינו, ג'י זי ונאס עם השיר Black Republican על ביט מעולה של L.E.S. נכון שהשיר יכול היה להיות הרבה יותר טוב אבל כששני אנשים כאלה מופיעים ביחד לא שואלים יותר מדי שאלות.
לצערינו משם האלבום התחיל להידרדר והפך לסוג של פופ ראפ עם הרבה מאוד RNB וביטים מעצבנים עד שמגיע השיר Blunt Ashes שגם הוא שיר שקט וקליל יחסית אבל שוב עם קונספט מעניין של נאס וליריקס מעניין.
לקראת סוף האלבום נאס מתחבר שוב לדריי ומביא את The Game להיתארח שבאופן מפתיע נותן וורס לא רע בכלל ושלושתם עושים שיר די טוב. השיר האחרון באלבום הוא Hope שלצערינו בגלל חוסר תקציב או זכויות יוצרים, דאף ג'אם לא קיבלו אישור להישתמש בסאמפל מהביט המקורי ונאס החליט לדחוף את השיר לאלבום בתור אקאפלה. בעייני זה פספוס רציני, כי השיר המקורי עם הביט זה אחד הדברים היותר טובים שהיו מופיעים באלבום ו *רק* כאקפלה זה נשמע ריקני ופחות מעניין. עדין זאת דרך לא רעה לסיים את האלבום.

בסופו של דבר אני יכול להגיד שהאלבום רחוק מלהיות הכי טוב או בין הטובים שלו אבל בהחלט אלבום סביר ששווה שמיעה. נכון שחצי מהאלבום כמעט היה "סתמי" אבל החצי הטוב(ההתחלה בעיקר) ממש טובים עם דגש על השירים Who Killed It? ו Carry on Tradition.
ההפקות באלבום הזה לרוב מפרגנות די טוב לנאס, זאת לא הבעיה העיקרית של האלבום. הבעיה שנאס בדומה לאלבום הקודם שלו החליט שהוא הופך לעוד פופ ראפר ועשה יותר מדי שירים כמו Still Dreaming או Play on Playa.
לקנות את האלבום הזה? לא הייתי מוציא עליו כסף אבל להוריד בהחלט כן, לתת לזה שמיעה ולהשאיר את השירים הטובים זה הצעד הנכון אני חושב...זה חינמי לפחות :)
אחרי חשיבה מאומצת החלטתי לתת לאלבום הזה 2.5 כוכבים, זה אומנם ציון די נמוך אבל אל תטעו, יש באלבום הזה כמה שירים ששווים את הכמה לחיצות האלה בישביל להוריד אותו ולהנות מהם.