Pete Rock - Soul Survivor II - 2004

Pete Rock - Soul Survivor II - 2004

אחרי שפיט רוק שיחרר את הסולו הראשון שלו בשנת 98 הלייבל שלו Loud Records נסגר מה שאילץ את פיט רוק לחפש לו בית חדש, הוא חתם בלייבל העצמאי Rapster/BBE ותחתם הקים את הלייבל שלו Soul Brother Recordings ושם התחיל לעבוד על PeteStrumentals שהיה אלבום אינסטרומנטלים ברובו וגם שיחרר את האוסף Lost & Found: Hip Hop Underground Soul Classics שהיה 2 אלבומים של החבר'ה שלו שהוא הפיק במלואם שלא ראו אור יום(האלבום של INI ושל Deda). אלבום הסולו השני שלו הגיע בשנת 2004 והיה די דומה לאלבום הקודם שלו, כולו הופק ע"י פיט רוק שכלל מלא אורחים רק ההבדל היחיד הוא שפיט רוק החליט שהוא לא מראפרפ באלבום הזה מלבד בשיר Niggaz Know לצידו של ג'י דילה.

האלבום לא היה מוצלח כמו הקודם שלו חסחרית וגם אצל המבקרים קיבל ציונים נמוכים יותר לרוב אבל עדין קיבל הרבה תמיכה מהמעריצים שלו.
האלבום כלל הרבה מאוד אורחים מעניינים ומגוונים כולל את החבר הוותיק שלו CL Smooth שהופיע ב3 טראקים וחוץ ממנו האלבום כלל את: Slum Village, J Dilla, Dead Prez, Talib Kweli, RZA, GZA, Skillz, Little Brother, Kardinal Offishall, Pharoahe Monch ועוד רבים אחרים.

האלבום פותח עם אינטרו Spoken Word של הפואט המפורסם Black Ice שלא ממש מרשים ואחרי 3 דקות עובר לשיר "האמיתי" הראשון שמארח את הראפר הקנדי Kardinal Offishall שנשמע לא רע בכלל פה על ביט סביר ביותר של פיט רוק.
אחרי הטראק השני שאירח את פרעה מונץ' ובאופן מפתיעה היה מאכזב מגיע השיר השלישי Give It To Ya שמארח את Little Brother שדופקים פה הופעה מעולה על ביט מהפנט של פיט רוק ומראים שפיט רוק יודע לעבוד לא רק עם ראפרים ניו יורקים.
עוד אורח מאוד רצוי הוא CL Smooth שכידוע המערכת היחסים שלו עם פיט רוק הייתה מאוד מדורדרת מאז שהם היתפרקו, באלבום הזה הוא מופיע 3 פעמים סה"כ. השיר הראשון שהוא מופיע בו הוא It's A Love Thing שהוא סה"כ סבבה אבל הדבר המעניין האמיתי הגיע בשיר האחרון שהוא היתארח בו, Appreciate, שמביא פלאשבאק מטורף לתקופה ששני אלה עבדו די הרבה ביחד. בנוסף הוא עושה את הפזמון בשיר Fly Till I Die שמארח גם את טאליב קוואלי שדי הורס את השיר בסופו של דבר.
עוד שיר בולט מבחינתי הוא השיר השביעי One MC, One DJ שמארח את הראפר Skillz(לשעבר Mad Skillz) שדופק הופעה מעולה בזמן שפיט רוק מספק לו את הפזמון ואת הביט.
אחרי שעבד באלבום הראשון שלו עם כמה חברי וו טאנג הוא חזר לעבוד איתם והפעם עם ריזה וג'יזה בשיר Head Rush שמכיל ביט טוב אבל ריזה טיפה דופק את כל הקטע עם וורס מאוד מאכזב.
סצעד מאוד מפתיעה פיט רוק החליט לארח את הצמד הפוליטי דד פרז שלא עושים את מה שהם עושים בדרך כלל אלא מחליטים לעשות שיר שהוא נשמע כמו באנגר סטייל ועושים עבודה מעולה באופן מפתיעה כאשר פיט רוק גם הוא באופן מפתיעה מביא ביט שלא דומה לשום דבר שהוא עשה עד היום.
האכזבה הגדולה של האלבום אבל באה בשירים 13 ו 14 שבהם היתארחו ההרכב סלאם ווילג' והחבר לשעבר שלהם ג'י דילה(כל אחד בשירים נפרדים), שני השירים לא היו משהו בכלל והנסיון של פיט רוק לעבוד קצת עם ראפרים מדטרוייט נכשל מסתבר.
לכל חובבי ה RNB תוכלו למצוא משהו מעניין באלבום הזה גם עם השיר No Tears שמארח את הזמרת Leela James ושיר נשמע כמו אחד מהשירי RNB שהיו באלבום הקודם שלו.

כשאני שמעתי את האלבום בפעם הראשונה הוא תפס אותי בהפתעה לגמרי ולא לטובה ממש, האלבום הקודם שלו היה מעולה אבל ניראה שבאלבום הזה הוא לקח חופש והחליט להישתמש בכל השאריות שלו(הביטים) והביא אורחים שלא ממש מתאימים לו או פשוט לא טובים כמו Krumbsnatcha, Postaboy או Talib Kweli שלא סיפק את הסחורה פה. מה שכן אני מאוד מעריך את העובדה שהוא נפתח לראפרים חדשים מדטרוייט(Slum Village) למרות שהתוצאה הסופית לא הייתה מעולה. ואפילו לראפריפ דרומיים כמו Little Brother ו Skillz ולקנדיים כמו Kardinal Offishall. אבל עדין האלבום הזה מכיל כמה שירים ממש טובים שהופכים את האלבום הזה בסופו של דבר למעניין.
כמובן לא הייתי ממהר להוציא כסף על האלבום הזה, תורידו אותו ותיראו אם הוא הולך לכם באוזן כי יש סיכוי לא קטן שתתאכזבו.
בסופו של דבר אני הולך לתת לו 3 כוכבים, כשחצי מהאלבום הם שירי פילטר או שירים ממוצעים אבל השירים הטובים שעליהם פירטתי בסיקור באמת שווים לתת לאלבום הזה לפחות שמיעה אחת.