Mos Def & Talib Kweli Are Black Star - 1998

Mos Def & Talib Kweli Are Black Star - 1998

שני הראפרים מוס דף וטאליב קוואלי התחילו את הקריירות שלהם בלייבל Rawkus והתחילו לעבוד ביחד באוסף של הלייבל Soundbombing ובגלל כימיה ממש טובה בינהם שניהם דחו את הסולואים שלהם שהיו אמורים לצאת פחות או יותר בשנה הזאת לטובת פרוייקט משותף.
הם הביאו את המפיק Hi-Tek שהפיק להם את רוב האלבום(שגם הוא היה בעל כמיה חזקה עם שני הראפרים, במיוחד טאליב קוואלי) עם עזרה פה ושם מצידם של Da Beatminerz, 88-Keys, J. Rawls, Shawn J. Period ו Ge-ology ולהיתארח הם לא הביאו הרבה אורחים..בינהם היו הזמרת Vinia Mojica, הראפרים Wordsworth, Punchline והכי חשוב Common שהיתארח באחד הסינגלים.

האלבום היתקבל כרלאסיקה אצל רוב המבקרים ומכר כמויות יחסית טובות בשביל אלבום בלי הרבה קידום מכירות ובסופו של דבר היה קרוב לגרד את החצי מליון עותקים בארה"ב.
אחרי האלבום הזה שניהם "נפרדו" וכל אחד פצח בקריירת סולו מוצלחת(מוס דף קצת יותר) אבל הם עדין נשארו חברים טובים ועובדים ביחד בפרוייקטים של אחד של השני ושלא פסלו אפשרות של אלבום משותף בעתיד.

אחרי אינטרו קצר האלבום מתחיל עם השיר Astronomy (8th Light) שהוא התחלה נהדרת לאלבום עם הפקה מעולה של Da Beatminerz ומשם עובר לסינגל הראשון של האלבום Definition שהייטק הפיק וסימפל את הביט של The P Is Free ואת Stop the Violence של BDP והראפרים מדברים קצת על האלימות בהיפ הופ או יותר נכון נגדה ועושים שיר מעולה שעד היום נשאר אחד השירים היותר טובים שלהם(ביחד ולחוד).
השיר Reprise הוא סוג של מחזור של Definition על אותו הנושא פחות או יותר אבל על ביט שונה לגמרי שגם הוא לא פחות טוב "מהמקור" וישר אחריו מגיע Children's Story שהוא סוג של "מחזור" לשיר של בסליק ריק באותו השם רק עם נושא אחר לגמרי אבל ליריקס דומה. מוס דף שריפרפ לבד בשיר הזה עשה עבודה נהדרת ומצליח להעלות חיוך ולתת תחושה של נוסטלגיה כל פעם ששומעים את השיר הזה.
עוד שיר בולט הוא Hater Players שאולי מבחינת תוכן מילולי פחות "חשוב" ויותר סתמי מרוב האלבום אבל עדין השיר נשמע מעולה תודות לביט הנהדר ולטאליב קוואלי שנתן הופעה ממש טובה שעד היום בעיני נחשבת ליותר טובות שלו בקריירה.
והסינגל השני מהאלבום Respiration שכנראה השיר הכי טוב באלבום בעייני רבים, הרבה בזכות ההופעת האורח של קומון והביט המהפנט של הי טק, הוא השיא של האלבום הזה ולמרות שהשיר ארוך מאוד(קצת יותר מ 6 דקות) הוא לא מתחיל לשעמם אפילו לא לשניה אחת.
Thieves in the Night הוא גם בין השירים היותר בולטים באלבום הזה וכאן טאליב קוואלי מצליח לגנוב את ההצגה(מה שלא קרה באלבום כמעט). הביט של 88-Keys שמוסיף עוד ליופי של השיר הזה פשוט נהדרת ואחד שלא שומעים כל יום.
והאלבום נסגר בסופו של דבר עם השיר Twice Inna Lifetime שהוא Posse Cut לא רע בכלל שמארח בו כמה ראפרים מחתרתיים ובינהם Wordsworth ו Punchline, שיותר מאוחר יהפכו ל EMC ביחד עם מאסטה אייס ו Strick, שדופקים פה הופעות טובות שניהם וכך גם המאחרים עצמם.

לסיכום אני יכול להגיד שהאלבום הזה הוא ממש טוב אבל לא טוב ולא קלאסיקה נצחית כמו שעושים ממנו רוב המבקרים והמעריצים גם. אומנם אני מסכים שיש באלבום הזה הרבה מאוד שירים ששואפים לשלמות, וגם איפה שהראפרים לא הצליחו להרשים ממש הביטים פיצו על זה אבל בו זמנית יש לא מעט דברים מיותרים באלבום הזה כמו B Boys Will B Boys שנשמע כמו סקיט ארוך ומיותר, K.O.S. (Determination) שטאליב קוואלי מפשל בו חזק וגם הסקיטים הנותרים שרק מפריעים בדרך.
טאליב קוואלי שבדרך כלל לא מרשים אותי בכלל עשה פה עבודה טובה יחסית אבל הכוכב האמיתי באלבום הזה לדעתי הוא מוס דף שהחזיק את האלבום הזה מבחינה מילולית אבל למפיקים היה חלק לא קטן בקטע הזה שבחק מהשירים הביט היה כל כך טוב שהיתעלה בקלות על התוכן עצמו(ראה Astronomy).
האם לקנות את האלבום הזה? אם אתם לא מכירים את שני הראפרים עדין מומלץ שתורידו קודם ותנו שמיעה לאלבום אבל אם שניהם מוכרים לכם ואתם מחפשים משהו להזמין מאינטרנט ואתם מתלבטים מה אז קחו בחשבון את האלבום הזה כי בארץ בחנויות קשה מאוד למצוא אותו.
לסיכום אני הולך לתת לאלבום 4.5 כוכבים שאומנם לא מושלם ויש בו שיר או 2 שהם לא כאלה מוצלחים אבל בהחלט משהו שלא מומלץ לפספס או לישון עליו.