Guru - Jazzmatazz Vol.1 - 1993

Guru - Jazzmatazz Vol.1 - 1993

אחרי האלבום השלישי של גאנגסטאר בשנת 92 גורו לקח בפסקה קטנה מגאנגסטאר כדי להיתרכז בפרוייקט משלו(מה שנתן גם לפרימו לעבוד עם ראפרים אחרים) והוא החליט לעשות אלבום ראפ שמאוד נתמך בג'אז, בין אם זה כלים חיים ובין עם זה יותר שימוש בזמרים מיקצועיים גם.
הוא הביא לפרוייקט הזה כמה נגנים מאוד מפורסמים עם היסטוריה מאוד שופעת כמו Donald Byrd, Lonnie Liston Smith ועוד רבים אחרים שנתנו גיבוי של כלים חיים לביטים שלו ואירח גם את הראפר הצרפתי MC Solaar שאז היה יחסית אלמוני עוד.

האלבום הזה בסופו של דבר קיבל ביקורות די טובות ומכר כמויות נכבדות במיוחד באירופה ששם הג'אז היה הרבה יותר נפוץ ומפורסם באותה התקופה מארה"ב.
האלבום הזה סלל את הדרך לעוד 3 אלבומים בסדרה שכל אחד מהם הצליח אף יותר מהאלבום הזה(מסחרית לפחות) מה שביסס אצ גורו כראפר סולו בין היתר ולא רק חצי מגאנגסטאר.

האלבום נפתח באינטרו קצר שבו גורו מסביר הכל על הפרוייקט הזה ואפילו מפרט על הצוות המיקצועי שעשה את האלבום הזה חוץ ממנו ואחריו עובר לשיר האמיתי הראשון, שהוא גם הסינגל הרביעי מהאלבום, Loungin, שמשמש כאחלה פתיחה לאלבום שהנושא שלו הוא ג'אז עם אחלה חצוצרה ופסנתרים ברקע.
האלבום ממשיך באותה הנוסחה בערך אם כי זה מפסיק להיות מקורי כבר אחרי השיר השני והחוסר נוכחות של גורו בשירים(יש נסיון לשים דגש יותר על האינסטרומנטלים וזמרים אחרים) מאוד מורגש אבל עדין נשמרת רמה די טובה עד שמגיע השיר החמישי, No Time to Play, שמעלה את ההילוך ומביא שוב אינסטרומנטל מגניב ביותר והופעה נהדרת מצידו של גורו.
השיר Take a Look (At Yourself) גם הוא בולט מבחינת האינסטרומנטל שבו הישתמשו בקסילופון בצורה יעילה ביותר וגורו הביא את הראפ המצפוני ומלא המוטיבציה שלו ועשה את השיר לאחד היותר טובים באלבום. מפה האלבום שוב נכנס לדעיכה קטנה ומתעורר שוב בשיר הלפני האחרון, Le Bien, Le Mal, שבו גורו מארח את הראפר הצרפתי MC Solaar ולמרות שהשיר חצי בצרפתית הוא ממש טוב עם הרבה אנרגיות.
האלבום מסתיים לו לא רע לגמרי עם השיר Sights in the City עם ביט מגניב ועם גורו שמתאר כל מיני מראות של העיר הגדולה, חלקם טובים יותר וחלקם הרבה פחות.

האלבום אומנם לא רע בכלל אבל גורו קצת פישל פה, הוא נשמע משעמם לעיתים קרובות ולא מפוקס ממש ואפילו חסר בחלק מהשירים. הרעיון של הכלים החיים נחמד מאוד אבל הביצוע הסופי יצא יחסית חלש ולא עומד בצפיות ממש(ברוב השירים). הטוב באלבום הוא שהוא קצר יחסית(10 שירים נטו) וקל יחסית לשמוע אותו מהתחלה לסוף ושוב הכלים החיים שיקבלו הערכה אצל כל חובב ג'אז או מוזיקה חיה בכללי.
האם שווה לקנות את האלבום הזה? הייתי אומר שבהחלט אם אתם נתקלים בזה בחנויות המוזיקה ואתם אוהבים שילוב כבד בין ג'אז להיפ הופ. מי שלא אוהב את השילוב הכבד הזה שיוריד וישאיר את השירים הטובים יותר.
הציון הסופי שלי לאלבום יהיה 3.5 כוכבים, אומנם הרעיון של האלבום ממש טוב הביצוע טיפה צולע ועם כל האהבה שלי למלאכה של גורו זה לא יכנס לטופ הדיסקוגרפיה שלו והאמת אם נרחיב גם שאר הסולואים שלו.