The Roots - Organix - 1993

The Roots - Organix - 1993

The Roots קמו כשהראפר Black Thought והמתופף Questlove נפגשו במכללה והפכו לחברים טובים, אחרי מספר שנים הם הקימו את הלהקה שכללה את שניהם, הבסיסט שלהם Leonard "Hub" Hubbard וראפר תומך נוסף בשם Malik B והם התחילו להופיע ביחד במועדונים בפילדלפיה וניו יורק עד שיום אחד החליטו שהגיע הזמן לעשות גם סיבוב הופעות באירופה וכך נעשה.

בזמן שהם עשו את סיבוב ההופעות שלהם באירופה הם קפצו במהירות לסטודיו והקליטו את האלבום הזה ללא לייבל מאחוריהם, בלי מאסטרינג ובלי תמיכה מאנשי מקצוע. והאלבום נמכר בהופעות שלהם ואחד העותקים מסתבר הגיע לידיים של DGC Records שהחליטו שהם חייבים להחתים אותם ושנתיים מאוחר יותר The Roots כבר שיחררו את האלבום השני שלהם והראשון בלייבל גדול Do You Want More?!!!??!.
האלבום הזה שהיה מופץ בצורה עצמאי בשנת 98 הגיע לידיים של הלייבל העצמאי Cargo Records שקנו את הזכויות עליו ועד היום מפיצים אותו בארה"ב.
האלבום לא זכה לביקורות טובות ממש ובטח לא מכר עותקים ועד היום משמש את ההרכב כסוג של דמו שפתח להם דלתות בתעשיה ומוזכר לרוב ע"י המעריצים הכי שרופים במקרה הטוב.

האלבום הזה כמו רוב האלבומים שלהם נעשה עם כלים חיים במקום ביטים שנהוגים בהיפ הופ שנותנים רקע מעולה Black Thought לזרוק את השורות שלו.
אחרי אינטרו קצר האלבום מתחיל בצורה די טובה עם השיר Pass the Popcorn ובשיר הזה אנחנו מקבלים וורס מ Questlove בין היתר מה שלא ניראה בעתיד ולכן תמיד חשבתי על השיר הזה כמיוחד במינו.
עוד שיר די בולט באלבום הוא השיר השישי מהאלבום Good Music שיש לו סאונד מאוד Laid Back וג'זי שחוץ מהפזמון הלא ממש מעניין השיר עצמו נשמע מעולה וגם השיר Leonard I-V שבא קצת אחריו בהחלט מפגין את היכולות הנהדרות של Black Thought כראפר.
האלבום טיפה מוריד הילוך עד מגיע לשיר Popcorn Revisited שהוא סוג של גירסא אלטרנטיבית של השיר השני Pass the Popcorn אבל הגירסא הזאת נשמעת הרבה יותר טוב והרבה יותר מפוקסת מהראשונה.
השיר הכי בולט והכי מוזר גם כנראה מגיע לקראת סוף האלבום בשם The Session (Longest Posse Cut in History, 12:43) וכמו שהוא נקרא בדיוק אכן אחד הדברים הארוכים ששמעת בחיים שלכם שמארח מלא אנשים אלמוניים לגמרי ומרות האורך שלו דווקא השיר הזה בא בטוב לקראת הסוף.

האלבם הזה רחוק מלהיות בין העבודות הטובות של הרוטס זה בטוח. האיכות של רוב השירים ירודה, "הביטים" לא תמיד נשמעים ממש טוב(בזה הם ישתפרו בהמשך בכמה רמות), Black Thought עדין רחוק מהשיא שלו וניראה שעדין לא ממש מצא את הסטייל שלו והכי חשוב האלבום ממולא בהרבה מאוד סקיטים שלא נחוצים וסתם מפוצצים את האלבום בחומרים מיותרים. מה שכן כדמו או כסתם פריט אספנים הדבר מתאים יופי.
האם דחוף לשמוע לכם את האלבום הזה? הייתי אומר שלא ממש רק במקרה שאתם מעריצים די גדולים שלהם ובא לכם לעשות מסע קצר לעבר, אחרת תמשיכו לאלבומים הבאים שלהם ומהאלבום הזה תשיגו את השירים Pass the Popcorn, Good Music, Leonard I-V ואת Popcorn Revisited וזה אמור להספיק.
אני אתן לאלבום הזה 2.5 כוכבים ויאמר בלב שלם להמשיך לשאר הדיסקוגרפיה שלהם ולא להיתעקב יותר מדי על האלבום הזה.