Trife Diesel - Better Late Than Never - 2009

Trife Diesel - Better Late Than Never - 2009

Trife Diesel ידוע גם בשם Trife Da God הוא ראפר ניו יורקי מחתרתי שידוע הרבה בזכות העבודות שלו עם גוסטפייס וחלק מההרכב שלו Theodore Unit.
הוא התחיל את הקריירה שלו בשנת 99 כאשר הופיע באלבום Manchild של הראפר Shyheim ומשם הוזמן לעבוד באלבום השלישי של גוסטפייס, Bulletproof Wallets, ומאז עבד איתו באופן קבוע והופיע כמעט בכל האלבומים שלו.

חוץ מהופעות אורח באלבומים של ראפרים אחרים הוא נהג להופיע לייב ביחד עם גוסטפייס וב2004 גוסטפייס סוף סוף הרכיב את ההרכב שלו Theodore Unit ו Trife הופיע ברוב השירים באלבום והיה מהראפרים המובילים והבולטים באלבום. שנה אחרי זה גוסט החליט לשחרר אלבום משותף ביחד עם Trife שנקרא Put It on the Line. משם Trife קפץ בין לייבלים ולפי מה שהוא אמר הקליט איזה אלבום שלא שוחרר בסופו של דבר. רק בשנת 2009 הוא שיחרר את הסולו שלו Better Late Than Never שלא זכה לחשיפה כמעט אבל זכה לביקורות טובות.
האלבום כלל כמה מפיקים אלמוניים יחסית בלי שמות גדולים ואירח כמה ראפרים מההרכב Theodore Unit וחוץ מהם הוא הביא את Freeway, Termanology, Mike Payne, Royce da 5'9 ו Ghostface Killah שהיתארח בשני שירים.

ללא אינטרואים מיותרים האלבום ישר מתחיל בשיר Better Late Than Never שמלווה בביט ג'אזי ומעולה ומשמש כאחלה היכרות עם הראפר שמביא טיפה רקע עליו וכאלה. משם האלבום ממשיך ישירות לשיר הקצרצר Wanna Be A Rapper שהוא וורס אחד שלם ללא פזמונים ובשיר הזה הוא מביא כמה "עצות" איך להיסתדר בתעשיית המוזיקה ומביא עוד קצת רקע על עצמו ובסופו של דבר עושה מזה שיר מעולה פשוט.
האלבום ממשיך פחות או יותר באותה הנוסחה, עם ביטים מסומפלים מג'אז וסול וליריקס חד לרוב, עד שמגיע השיר השביעי, Respectfully, ששובר קצת רת השיגרה ומביא ביט די "מודרני" שיותר מתאים לרדיו ופחות לראפר מחתרתי ומארח את האחד והיחיד, גוסטפייס קילה, ובאופן מפתיע שניהם יושבים בצורה מעולה על הביט הזה.
השיר התשיעי, Blind Man, הוא הכי בולט מהאלבום מבחינתי ולא רק בגלל הביט מהעולה אלא גם בגלל הנושא הלא ממש שיגרתי שלו, שאותו טרייף מקדיש לכל מיני אנשים עיוורים בינהם ריי צ'ארלס וסטיבי וונדר. השיר הבא הוא Live Nigga Night Out שהוא שיר עם סאונד ידידותי לרדיו יותר וגם הוא מארח את גוסטפייס, קצת פחות טוב מהשיר הקודם איתו אבל גם הוא יצא די טוב.
עוד שיר בולט שעשה את האלבום לדעתי הוא Powerful Minds שבו מתארח Royce da 5'9 שהביא את אחד הוורסים הכי טובים באלבום הזה ומבחינת ההפקה השיר הזה בין הבולטים גם כן עם לופ מגניב של פסנתר.
בשיר Direct From The Ghetto טרייף והאורח שלו Tommy Whispers מביאים את נקודת המבט שלהם על הגטו בצורה די טובה ובסופו של דבר האלבום מסתיים בצורה מעולה עם השיר Mother Like You שכן נחשתם לפי השם שלו שהוא מוקדש לאמא שלו ומכיל את אותו הסאמפל שקורמגה הישתמש גם ב Rapture שמתאים לכל שיר לדעתי.

בפעם הראשונה ששמעתי את האלבום היו לי צפיות ממנו כי טרייף ראפר טוב סה"כ ויותר טוב מכל Wu Weed Carrier אחר שאני מכיר אבל הופתעתי עד כמה האלבום הזה טוב. בלי שמות גדולים בהפקה טרייף גירד 16 ביטים מעולים בלי נפילות כמעט ואני מניח שעם תקציב מינימלי השיג כמה אורחים מרשימים שרובם עשו עבודה מעולה(מלבד Termanology). טרייף בעצמו עשה עבודה נהדרת והראה שהוא לא הראפר הממוצע ומסוגל לראפרפ על מגוון נושאים מעניינים ולא לחזור על עצמו יותר מדי.
לצערינו את האלבום לא ניתן להשיג בישראל אלא רק בארה"ב וכמה מקומות באירופה וכל האספנים בינינו יצטרכו להיסתפק בהורדה או להוציא הרבה כסף על הזמנה מחו"ל, והאם הוא שווה את הכסף הזה בסופו ש לדבר? הייתי אומר שכן! במיוחד בשנות האלפיים לא יוצאים אלבומים כאלה לעיתים קרובות.
לסיכום אני מביא לאלבום הזה 4.5 כוכבים, הפקות טובות וליריקס מעניין אז מה עוד צריך אלבום טוב? זה אומנם לא ברמה של קלאסיקה אבל בהחלט אלבום מעניין ששווה לשמוע.