Black Milk - Sound of the City Vol.1 - 2005

Black Milk - Sound of the City Vol.1 - 2005

בלאק מילק, מפיק וראפר מהמובילים בדטרוייט(כמפיק לפחות) החל את הקריירה שלו בסביבות שנת 2001 כאשר החל להפיק בקטנה שירים פה ושם, בעיקר לסלאם ווילג' ושאר הקליקה שלהם.
בשנת 2004 הוא הצליח לקבל חוזה הקלטות בלייבל עצמאי קטן בשם Music House ושם החל לעבוד על האלבום הראשון שלו שראה אור יום בסופו של דבר בשנת 2005, בלי הרבה הצלחה מסחרית אבל עם ביקורות חיוביות לרוב, מה שהבטיח את המשך הקריירה שלו בתור ראפר וכמובן הרבה יותר בתור מפיק שהתחיל לעבוד צמוד עם סלאם ווילג' ואקטים מפורסמים אחרים מדטרוייט וגם כמה חיצוניים כמו: Pharoahe Monch, Skyzoo, Bishop Lamont, Kidz in the Hall, GZA, KRS-One ועוד רבים אחרים.

את האלבום הזה הוא הפיק לבד ללא עזרה מאף אחד אחר ובתור אורחים הוא הביא את החבר'ה שלו מדיטרוייט כמו: Phat Kat, Fat Ray, Marv Won, Nametag, Que Diesel, T3 ו Baatin.

אחרי אינטרו לא מי יודע מה נחוץ ובזבוז של אינסטרומנטל טוב בשביל אינטרו מגיע השיר האמיתי הראשון מהאלבום ובעל שם טפשי למדי, Nigga What, שגם הוא נכשל לתפוס את האוזן. בגלל זה אני תמיד מתחיל לשמוע את האלבום מהטראק השלישי, Danger, שהוא באנגר רציני ואחד השירים היותר מוצלחים של בלאק מילק. הוא מארח פה את T3 מסלאם ווילג' ואת Phat Kat ושלושתם עושים עבודה נהדרת על ביט מעולה שלו.
האלבום עובר לשיר Pimp Cup שמדבר על בחורות כמובן, ולמרות שהליריקס חסר תוכן אמיתי השיר דווקא מחזיק די טוב הרבה בזכות האינסטרומנטל המגניב שעד היום בין האהובים עלי אצלו, למרות הלופ הקצר והמונוטוניות.
בלאק מילק ממשיך להפגין את היכולות שלו בתור מפיק גם בטראק השישי, So Gone, שגם הוא יחסית חלש מילולית אבל הביט מציל אותו מליות כישלון.
האלבום שומר על רמה יחסית ממוצעת ואולי טיפה מרדימה בארבע הטראקים הבאים(שניים מהם קצרים ממש כך שהם נגמרים ממש מהר) עד שהוא מתעורר בשיר Sound of the City, עוד Posse Cut שהפעם מארח את Fat Ray ואת Elzhi ושלושתם עושים את השיר הכי טוב באלבום בקלות.
אחרי השיר Sound of the City האלבום שוב חזר לדעיכה קלה ותאכלס השיר הטוב האחרון באלבום הוא Holla Like You Know Me ביחד עם Que Diesel. שני הטראקים הבאים הם אוטרו די מיותר מקצר ובונוס טראק שהוא אינסטרומנטל של פחות מדקה.

אם להוריד את האינטרו והאוטרו, ושלושת האינסטרומנטלים שמפוזרים לאורך האלבום אנחנו מקבלים סה"כ 12 שירים ששניים מהם אגב הם באורך של דקה וחצי בערך ובעלי וורס אחד, ככה שהאלבום הזה הוא ממש קצר ומרגישים שהוא נגמר ממש מהר. בלאק מילק באלבום הזה מצטייר בתור מפיק מוצלח שמילא את האלבום בהרבה ביטים מעניינים אבל לצערינו בתור ראפר הבן אדם עדין לא התפתח כמו שצריך ופה החולשה הרצינית של האלבום, רוב הוורסים משעמים ובכל טראק שיש בו אורחים בלאק מילק נדחק הצידה.
מי שמכיר כבר את בלאק מילק ושמע חומרים שלו חייב לשמוע גם את זה אם לא שמע עדין, מאזינים חדשים עלולים לא לאהוב את זה או לקבל רושם מוטעה על הבן אדם, כי העבודות המאוחרות שלו נשמעות הרבה יותר טוב. אז אלה שלא מכירים אותו, או שתשמעו את 2 האלבומים האחרונים שלו, או שתשמעו את השירים Sound of the City ואת Danger ותשאירו את האלבום הזה לתקופה אחרת.
האם להוציא כסף על האלבום הזה..? אישית לא ממליץ על זה ממש, שמרו את הכסף שלכם על דברים טובים יותר.
לסיכום אני הולך לתת לאלבום הזה 3 כוכבים וגם זה מרגיש לי טיפה נדיב. אבל עדין יש פה מספיק שירים נחמדים בעייני שמצדיקים הורדה שלו רק בשביל לשמוע אותם.

לא מהסיקורים הכי מעניינים שלי, אבל אני הרגשתי צורך לסקר את זה לפני שאני נגש לאלבומים אחרים שלו.