רשומות
Method Man - Tical - 1994 - Revisit
הסיקור הזה הוא חידוש של זה:
http://thecrackspotv4.blogspot.com/2009/02/method-man-tical-1994.html
אחרי ההצלחה של Enter The Wu Tang, כל החברים של ההרכב התחילו לחפש חוזים כאמני סולו כדי לפתח קריירות נפרדות מההרכב(הם עדין נשארו צמודים אחד לשני ומאוד מלוכדים). הראשון היה מטהוד מן, שהיה כנראה החבר הכי בולט הרכב שהיה כריזמתי מאוד ובעל קול ופלואו חלקים מאוד שמתאימים את עצמם כמעט לכל ביט והכי חשוב, בין הבודדים בהרכב עם שיר סולו באלבום של ההרכב(השני היה ג'יזה) ולא רק שיר סולו אלא אחד שגם נקרא על שמו וגם היה הסינגל הכי מצליח באלבום.
הוא חתם את הדיל שלו בדף ג'אם והביא את ריזה שיפיק לו את האלבום במלואו(הוא קיבל טיפה עזרה מ 4th Disciple באחד השירים וגם קצת ממטהוד מן בעצמו בשיר אחר) וזה הכין את הביטים הכי קודרים, אפלים וסורטים שהוא הפיק בכל הקריירה שלו. בתור אורחים הוא לא הביא ממש הרבה(בניגוד לחברים אחרים של וו טאנג בסולואים שלהם שפיצצו אותם באורחים) והיחידים שהיתארחו היו Raekwon, Carlton Fisk, RZA, Inspectah Deck, Streetlife ו Blue Raspberry.
האלבום מאוד הצליח במכירות, הרבה תודות לסינגלים Bring the Pain וכמובן הרמיקס של All I Need(שלא נכנס לאלבום אגב) שאירח בו את מרי ג'יי בלייג' ואפילו זכה בגרמי מאחרי שנה בשוק בערך הוא מכר מעל מליון עותקים בארה"ב מה שהופך אותו עד היום לאלבום הכי מוכר שלו. גם הביקורות לא חסכו בציונים ונתנו לו ציונים גבוהים בכל מקום למרות שהאלבום לא הכי ידידותי למאזינים חדשים ולא הכי מתאים לכל אוזן.
האלבום נפתח בשיר Tical עם התחלה קצת מוזרה וחופרת אבל זה הרבה יותר טוב מהאינטרו הטיפוסי והמיותר, אחרי שהשיר מתחמם קצת ומט' מתחיל לראפרפ השיר די משתפר והופך לשיר לא רע בכלל, אחלה פתיחה. האלבום עובר לטראק השני Biscuits שכולל ביט מאוד קודר שלא יתאים לכל אחד לדעתי אבל מט' עושה את שלו בצורה חלקה ומעולה.
השיר השלישי מהאלבום הוא בעצם הסינגל השני של האלבום, Bring the Pain, שעד היום אחד השירים שאני הכי אוהב אצל מט', עם ביט קודר מאוד ופלואו ממש מגניב שלו. הפזמון יכול לחפור מאוד אבל עדין השיר הזה הוא לא פחות ממעולה. האלבום עובר לשיר All I Need שגם הוא בעל ביט די אפל ואישית אני מעדיף את הגירסא הזאת על פני הרמיקס שגם הוא טוב אגב. מט' בשיר הזה מוריד מעצמו קצת את התדמית של ה Bad ass הסטלן ועושה שיר לא רע לבחורות.
השיר השישי של האלבום, Meth vs. Chef, שבו הוא מארח את רייקון ושניהם ביחד זורמים ביחד כמו נס קפה וחלב ומשלימים אחד את השני והופכים את השיר לאחד הטראקים הטובים באלבום.
השיר השמיני של האלבום הוא Release Yo' Delf, שהוא הסינגל השני מהאלבום הוא הנסיון הראשון של מטהוד מן למצוא קצת אהבה ברדיו, עם ביט קליל יותר מרוב האלבום ופזמון בהשראת להיט הדיסקו I Will Survive. למרות נסיון הליטוש השיר הזה נשאר מאוד רלוונטי לאלבום ודווקא שיר ממש טוב.
עוד שיר מאוד מעניין הוא I Get My Thang in Action שאולי לא השיר הכי טוב באלבום אבל ללא ספק בין הבולטים שבו מט' מפגין ממש טוב את הפלואו הנהדר שלו. אחריו ישר מגיע ה Posse cut של האלבום Mr. Sandman שמארח את אינספקטה דק ואת ריזה ושני weed carriers של מט'. עם ביט פסיכוטי ביותר של ריזה וורס פשוט מעולה של אינספקטה דק שגנב את ההצגה, זה אולי השיר הכי טוב באלבום.
האלבום נגמר בסופו של דבר ברמיקס של Method Man, שהופיע גם בגירסא הבין לאומית של Enter The Wu Tang וכמו שציינתי בסיקור של אותו אלבום, המקור הרבה יותר טוב והרמיקס די מעפן אפילו. לא דרך ממש טובה לסיים אלבום כזה טוב.
בכורה מעולה למטהוד מן! למרות זאת אני חושב שמט' הגזים קצת יותר מדי עם הסאונד הקודר ובחר ביטים לא הכי ידודתיים שבטוח הרתיעו לא מעט אנשים מהאלבום שלו. מט' עצמו אבל בתור ראפר אבל היה נהדר ללא נפילות כמעט בסטייל שלו וזרם בצורה יוצאת דופן על כל שיר.
אני הולך להציע לכם לקנות את האלבום מה שכן רצוי שתריצו לו כמה שמיעות קודם כי כמו שציינתי מקודם הביטים לא יתאימו לכל אוזן ועלולים להרתיע.
לסיכום אני הולך לתת לו 4.5 כוכבים, החצי כוכב הנותר ירד בגלל הביטים בעיקר ובגלל השיר הסיום שלא ממש מחמיא לאלבום וגם השיר Stimulation שאף פעם לא הרגשתי אותו ממש.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה