The Pharcyde - Labcabincalifornia - 1995

The Pharcyde - Labcabincalifornia - 1995

אחרי האלבום הראשון שלהם, Bizarre Ride II the Pharcyde אי שם בשנת 92 שמכר מעל לחצי מליון עותקים בארה"ב והיה להיט קטן הם יצאו לסיבוב הופעות די גדול עם A Tribe Called Quest ודה לה סול שחשף אותם לקהל רחב יותר אפילו.
הם התחילו לעבוד על השני להם בשנת 94, הפעם אבל ללא המפיק שלהם J-Swift שהפיק להם את רוב האלבום הראשון בטענה שהוא היתמכר להרואין וזה הפריע לעבדותו. הם גייסו במקומו את Jay Dee שהיה חתום באותו הלייבל איתם באותו הזמן והוא הפיק להם חלק גדול מהאלבום. חוץ מג'יי די הם גייסו את Diamond D, M-Walk ואת שאר השירים הפיקו חברי ההרכב בעצמם.

הסינגל הראשון מהאלבום, Drop, היה להיט וגם הסינגל השני, Runnin, שהצליח אפילו יותר. למרות זאת האלבום לא מכר כמו האלבום הקודם שלהם אלא הגיע למספרים של 400 אלף עותקים בערך.
המבקרים לרוב אהבו את האלבום אבל הוא קיבל לא מעט ביקורות שליליות בגלל שפארסייד החליטו לשנות את הסאונד שלהם מסאונד שטותי וביזארי לשמשהו יותר בכיוון של טרייב עם תכנים בוגרים יותר וסאונד שונה לגמרי של ביטים.

האלבום פותח בשיר, Bullshit, עם ביט נהדר של ג'יי די וכבר מהשיר הראשון באלבום ניתן להבין עד כמה הסאונד שלהם הולך להיות שונה מהאלבום הקודם שלהם(חלק יגידו לטובה חלק יגידו אחרת). ישר אחריו מגיע השיר Pharcyde שאותו הפיק בוטי בראון שהוא חבר בהרכב אומנם לא ברמה של ג'יי די אבל ביט בהחלט ששוה כמה מילים טובות. השיר עצמו מעולה ואולי היה יותר מתאים בתור האינטרו של האלבום.
הטראק הרביעי מביא איתו את הסינגל השני של האלבום ועד היום אחד הלהיטים הגדולים ל פארסייד, Runnin', שאותו גם כן הפיק ג'יי די שעד היום אני מחשיב את הביט הזה לאחד הטובים שלו. בכללי השיר הזה הוא השיר הכי טוב והבולט באלבום וגם הוא מבהיר את שינוי התוכן שההרכב עבר. מיד אחריו מגיע הסינגל השלישי מהאלבום, She Said, שהוא הופק ע"י סלים קיד שהוא חבר בהרכב גם כן ועד עכשיו החוליה החלשה בין שלושת הסינגלים אבל עדין שיר מעולה.
טראק מספר 9 הוא הסינגל הראשון של האלבום בעצם, Drop, שכולל את אחד הקליפים המיוחדים שאני מכיר שצולם בהילוכים חוזרים וכמובן גם הסימפול בביט מסומפל בהילוך חוזר כדי להתאים בינהם. השיר הזה הוא אחד הטובים באלבום ללא ספק עם ביט פשוט נהדר של ג'יי די וגם כל חברי ההרכב שזרקו פה וורסים מעולים.
עוד שיר בולט מבחינתי הוא Y? שהופק ע"י בוטי בראון וג'יי די ביחד שבולט מבחינתי בגלל התופים המאוד דומיננטיים שחסרים קצת באלבום לפעמים. כמובן בלי קשר לתופים השיר פשוט מעולה ואחד הטובים באלבום בכללי.
עוד שיר מעניין מאוד הוא The Hustle שגם הוא הופק ע"י בוטי בראון שמדבר על hustle כמובן עם ספין מצחיק בדיוק כמו שפארסייד יודעים לעשות.
לקראת הסוף מגיע השיר Devil Music, שהוא אחד השירים הכי מעניינים באלבום שהופק ע"י פאטליפ שמדבר על הקשר בין מוזיקה ומכירת הנשמה שלך לשטן(בצורה מטפורית כמובן). האלבום בסוף נגמר בשיר The E.N.D. שמשמש כאחלה שיר לסגירה.

אז כמו שהבנתם כבר הסאונד של האלבום הזה שונה לגמרי מהאלבום הראשון שלהם ואם ציפיתם להמשך לאלבום הראשון אתם תתאכזבו כמו שאני אגב התאכזבתי בשמיעות הראשונות של האלבום. מה שכן חילופי הסאונד זה לא בהכרח דבר רע ופארסייד באלבום הזה הראו שהם לא רק חבורת לייצנים מדברים על נושאים מוזרים בשירים להם כמו אוננות(אכן היה דבר כזה באלבום הקודם שלהם). הביטים היו שיפור רציני מהאלבום הקודם למרות שגם באלבום הקודם שלהם היו ביטים נהדרים, ג'יי די הוסיף המון לאלבום הזה ו J-Swift הוא לא תחרות רצינית לבן אדם.
האם לקנות את האלבום הזה..? אני אומר שאם אתם אוהבים ראפ אלטרנטיבי כמו טרייב ודה לה סול אתם תאהבו את האלבום הזה ב 100 אחוז, כל השאר תורידו את האלבום ותשפטו בעצמכם כי זה לא סאונד שמדבר לכל אחד.
בסופו של דבר אני הולך לתת לאלבום הזה 4.5 כוכבים, אין ממש חסרונות בולטים באלבום הזה חוץ מ2-3 שירים שקצת נופלים ברמה מהשאר אבל עדין מדובר בשירים טובים.