The Pharcyde - Bizarre Ride II The Pharcyde - 1992

The Pharcyde - Bizarre Ride II The Pharcyde - 1992

פארסייד הם הרכב אלטרנטיבי מלוס אנג'לס שמורכב מ Imani, Slimkid3, Bootie Brown ו Fatlip והם התחילו לעבוד ביחד בערך בשנת 91(לפני זה הם עבדו בנפרד ובהרכבים טיפה שונים עד שפאטליפ היצטרף) והקליטו את הדמו שלהם שהגיע ל Delicious Vinyl ומשם הכל היסטוריה.
הם התחילו לעבוד על האלבום הראשון עם המפיק J-Swift שהפיק את כל האלבום מבלבד שיר אחד ויצא בסופו של דבר בשנת 92. האלבום היה הצלחה די גדולה אצל המבקרים שמאוד אהבו אותו וטענו שהאלבום הביא איתו משהו מרענן בתקופה שהגאנגסטה ראפ שלט בקליפורניה. האלבום גם הצליח מסחרית ומכר בסופו של דבר מעל לחצי מליון עותקים ופתח דלתות לאקטים אלטרנטיביים אחרים מהמערב כמו The Coup, Jurassic 5, Souls of Mischief וכל אלה.

אחרי האלבום הזה ההרכב בחר לא ממש לרכב על גל ההצלחה שלהם ובאלבום הבא החליטו לשנות את הסטייל שלהם למשהו אחר לגמרי שבסופו של דבר אני מאמין די גמר את הקריירה של ההרכב.

האלבום עוסק בנושאים מוזרים לרוב(כמו שהכותרת מתארת) בין עם זה סתם לעשות שטויות ולדבר הרבה שטויות בשירים ועד אפילו לדבר על אוננות באחד השירים(!!!). הביטים באלבום הזה שאותם הביא לשולחן J-Swift הם ביטים כבדים של ג'אז עם הרבה סאמפלים מגניבים מאמנים כמו James Brown, Quincy Jones, Jimi Hendrix, Marvin Gaye ועוד רבים אחרים... מה שנתן לאלבום אווירה טובה מאוד וגם כשהנושאים באלבום התחילו קצת להישמע מוזרים מדי אפשר היה להיתרכז בביט ולקבל Realety Check.
השיר הכי בולט באלבום בעייני הוא I'm That Type of Nigga, למרות שהשיר מדבר פשוט על כולם אחד גדול הוא עדין משעשע ביותר ומצליח להחזיק את תשומת הלב שלי בקלות במשך 5 דקות.
חוץ מהשיר הזה האלבום מדבר על מגוון נושאים מוזרים כמו On the DL שמדבר על אוננות ועדין למרות הנושא המגעיל השיר עדין נשמע מעולה, או Ya Mama שנשמע כמו אוסף ענק של Mama Jokes , או Pack the Pipe שהוא Weed Song לא טיפוסי לגמרי ומצחיק בצורה ביזארית או אפילו Officer שמתחיל כמו חיקוי מוזר למשהו של פאבליק אנמי ומהר מאוד הופך לשיר סטייל פארסייד שמדבר על היחס של המשטרה. ולמרות כל השטויות האלבום אפילו מדבר על דברים טיפה יותר רציניים כמו אהבה כוזבת כמו בסינגל המצליח שלהם Passin' Me By.
האלבום בסופו של דבר נסגר ב Return of the B-Boy שמוקדש להיפ הופ בכללי שמשלב כל מיני וורסים או חיקויים של ראפרים אחרים מתקופות שונות מה שמראה עד כמה החבר'ה האלה באמת אוהבים את התרבות הנפלאה הזאת.

לסיכום אני יכול להגיד שהאלבום לא מתאים למאזין הממוצע בכלל, מי שרגיל להיפ הופ המודרני עלול לחשוב שהאלבום הזה יותר גרוע ממעפן ולא לחזור לזה בחיים אבל למי שיש ראש פתוח ומי שאוהב דברים אלטרנטיביים והומור חייב לאהוב ולהעריך את זה.
אישית לראשונה ששמעתי את זה היה לי קשה להיתחבר לזה אבל המשכתי לשמוע בגלל שהביטים באלבום שנשמעים כל כך טובים שזה לא יאמן שזה תוצאה של הרכב מערבי, קנו אותי לגמרי ולא הייתי סולח לעצמי אם לא הייתי נותן לזה עוד היזדמנות ואחרי מספר שמיעות זה גדל עלי בצורה מטורפת והתחלתי להבין את היופי מאחורי האלבום הזה.
קניה של האלבום הזה לא הייתי ממליץ ישר, תורידו אותו ותנו לו כמה שמיעות קודם כל ואז תחליטו. אם התשובה חיובית כנסו עוד היום לאמאזון או לאיביי ותזמינו אותו.
אז ללא ספק רק על המקוריות של הראפרים והביטים הנפלאים אני חייב לתת לדבר הזה ציון של 5, פחות מזה לא מתקבל.