Tha Dogg Pound - Dogg Food - 1995

Tha Dogg Pound - Dogg Food - 1995

Tha Dogg Pound הם צמד מ Long Beach קליפורניה שמורכבים מהראפר Kurupt ומהראפר\מפיק Daz Dillinger שגם בן דוד של סנופ דוג. הם הגיעו ל Death Row Records בעקבותיו של סנופ דוג ועשו את ההופעות הראשונות ב The Chronic ומאוחר יותר בבכורה של סנופ Doggystyle ונעוד שני אוספים שיצאו ב Death Row מאוחר יותר.
הם עשו לעצמם שם די רציני בלייבל עוד לפני שיצא האלבום שלהם הרבה בזכות השיר What Would U Do שהיה דיס על איזי אי ו Ruthless וכשיצא האלבום שלהם לחנויות בשנת 95 הוא ראה הצלחה מסחרית לא קטנה ומכר בסופו של דבר מעל ל 2 מליון עותקים בארה"ב והמבקרים נתנו הרבה פרופס לאלבום הזה.

למרות ההצלחה שלו האלבום תמיד היה נמצא בצל של אלבומים כמו The Chronic, Doggystyle או All Eyez On Me(שדאז הפיק חלק לא קטן ממנו אגב) ואף פעם לא באמת קיבל את הפרופס כמו שאר האלבומים שיצאו בלייבל באותה התקופה.
את רוב האלבום הפיק Daz בכבודו ובעצמו מלבד 3 שירים, ששניים מהם היו של DJ Pooh ועוד אחד של Soopafly. האלבום גם כלל אורחים רבים בינהם: Snoop Dogg, The Lady of Rage, Tray Deee, Nate Dogg, Big C Style; Joe Cool, Big Pimpin' Delemond, Mr. Malik, Val Young, Michel'le ובקיצור כל מי שהיה מעורב עם Death Row באותה התקופה.

האלבום נפתח באינטרו קצרצר וישר עובד לשיר Dogg Pound Gangstaz שבעייני השיר הזה משמש כפתיח מעולה, הביט של דאז מתאים פה בול וקארפט דופק פה את אחת ההופעות הכי טובות שלו, אחרי השיר הזה מגיע ישר הסינגל הראשון מהאלבום שיצא לרדיו בלבד בלי קליפ, Respect, שגם הוא המשך מוצלח שבו ההצגה נגנבת שב ע"י קארפט, לרמות שהשיר ארוך מדי עם סיום טיפה מיותר.
New York, New York שהיה הסינגל השלישי שכביכול היה הדיס על ראפרים ניו יורקים(שאגב זאת טענה מגוכחת ביותר), בא כסולו של קארפט שגם פה נותן הופעה נהדרת ופזמון של סנופ דוג וביט מעולה של DJ Pooh.
אחרי שלושת השירים הראשונים האלבום בקטנה ירד ברמה שלו, אבל עדין רוב השירים היו ממוצע עד טובים עד שהגיע השיר A Dogg'z Day Afternoon שעד עכשיו כנראה היה הביט הכי מוצלח ומבחינת תוכן השיר הכי מעניין שוב, תודות לקארפט שממשיך מיד לשיר Reality, אומנם השיר ארוך בצורה מעצבנת, דאז וקארפט עושים עבודה נהדרת על המיקרופון עם תמיכה מצידו של Tray Deee שגם הוא עשה עבודה די טובה.
האלבום נסגר בסופו של דבר בסאונד מאוד רגוע בניגוד לרוב האלבום עם השיר Sooo Much Style עם ביט מעולה של Soopafly. בתור שיר סגירה לא הייתי יכול לבקש משהו יותר טובה מזה.

בסופו של דבר להיפ הופ הד הממוצע האלבום הזה עלול להגיע כהפתעה, בואו נהיה כנים..רוב הראפרים ב Death Row לא ראפרים מדהימים עם ליריקס ממוצע לכל היותר אבל האלבום הזה מפתיעה מאוד בקטע הזה ודאז וקארפט נשמעים הרבה יותר טוב מכל ראפר ממוצע במערב(דגש על קארפט). לצערינו אחרי האלבום הזה הדברים רק הידרדרו בישביל שניהם, קארפט התחיל לכתוב כמו כל ראפר אחר במערב ודאז לאט לאט איבד עיניין בג' פאנק והתחיל לעשות ביטים מזעזעים ואם זה לא מספיק אז הם נכנסו לסיכסוך ענק וחזרו לעבוד ביחד רק בשנות האלפיים.
אומנם האלבום רחוק מלהיות איזה קלאסיקה ויש בו כמה שירים שהם פילטרים אבל ברובו האלבום הזה בהחלט שווה את תשומת הלב שלכם והייתי אומר שאפילו שווה את הכסף שלכם ולמזלנו הוא גם נמכר בישראל.
אז אחרי חשיבה לא קטנה החלטתי לתת ציון סופי של 4 כוכבים לאלבום הזה שרובו מלא בביטים טובים וליריקס טוב ופאנן אז מה עוד צריך??