Miilkbone - Da Miilkrate - 1995

Miilkbone - Da Miilkrate - 1995

מילקבון הוא תופעה נדירה בהיפ הופ, הבן אדם הוא ראפר לבן שלא מנסה להסתיר את זה וההיפך די מתגאה בזה(השם שלו די מסגיר אפילו) והכי חשוב הוא אשכרה מוכשר מאוד ובעל אוזן טובה מאוד לביטים.
הוא במקור מניו ג'רסי ולפי מה שהוא אומר הוא גדל בשכונת עוני ולמד בבית ספר שהיה מפוצץ באפרו אמריקאים ומשם בעצם קיבל אהבה עצומה להיפ הופ. לראשונה הוא הגיע להיפ הופ כשהוא שיחרר את הסינגל הראשון שלו Keep It Real שקיבל חיבה באנדרגראונד ואת האלבום הראשון שלו Da' Miilkrate בשנת 95 שגם הוא קיבל אחלה ביקורות אבל מכר כמויות קטנות בלבד למרות שהסינגל השני שלו Where'z Da' Party At? היה להיט קטן(נאס הופיעה בקליפ אפילו).

באלבום הזה יש אורחים אבל בגלל שלא מצאתי קרדיטים נורמלים בשום מקום אין לי מושג מי באמת מופיע שם אבל יש שם כמה, מפיקים באלבום גם לא היו מפורסמים וחוץ מ Nick-Wiz ו Kay Gee אין שם אף אחד מוכר ממש.
אחרי האלבום הראשון שלו אבל הוא די נעלם מהתעשיה לגמרי עד שנת 99 שהופיעה באחד האוספים של Death Row ושנתיים אחרי זה הוא שיחרר את האלבום השני שלו בלייבל עצמאי קטן שאף אחד לא קנה כנראה. הקריירה שלו באופן רישמי היסתיימה אחרי האלבום השני ולפי מה שהיה כתוב באיזה אתר היפ הופ שניסה להשיג ראיון עם הבחור הוא היום עובד במפעל מתכת ועוסק בבאדי בילדינג.

האלבום נפתח באינטרו שבו מילקבון מסביר מאיפה הוא הגיע ומה דחף אותו להיכנס להיפ הופ וגם מסביר שלמרות שהעור שלו לבן יותר מציפוי קצפת הוא עדין אוטנטי מאוד ועובר ישר לשיר Ghettobiz שמהשם שלו כבר ברור על מה הוא מדבר אבל לא מילקבון לא מנסה להיות איזה גאנגסטר אלא פשוט מציד את נקודת המבט שלו על הגטו.
Keep It Real שהוא סוג של חותמת של הבן אדם הוא בעייני גם השיר הכי טוב שלו, הבה בזכות ביט ממש טוב שאגב היתפרסם הרבה יותר בגלל שג'י זי וביג אל עשו עליו פריסטייל שעד היום קיבל יותר צפיות ביוטוב מהשיר המקורי.
חוץ משירים שעוסקים "ברחובות" וכאלה(שירים כמו Kids On The Ave, 2 All Y'all) האלבום מלא בשירים פאנן ומסיבות כמו Move Wit' Da' Groove, Set It Off, Ketchrek והכי בולט בינהם בעייני הוא Where'z Da' Party At? שהיה להיט יחסית והסינגל השני שלו וגם שירי אגו ובאטל כמו Mindgamez.

למרות שמילקבון הישתמש במפיקים יחסית אלמוניים החבר'ה האלה עשו עבודה נהדרת עם האלבום הזה, אישית לא מצאתי ביט אחד חלש באלבום הזה. מילקבון בעצמו הוא ראפר טוב בכללי אבל מאגר הנושאים שלו מוקבל יחסית לשירי "גטו", מסיבות ואגו. לא שמעתי אותו מנסה לעשות איזה סטוריטלינג מעניין או משהו כזה. בסופו של דבר זה נותן תחושב שהוא כמו רובוט ראפר כזה שיש בו הרבה טכניקה בלי רגש.
בסופו של דבר הוא עשה פה אלבום מעולה בלי נפילות כמעט, הרבה ביטים מעולים, ליריקס ופלואו חדים ביותר. אני חושב שהבעיה היחידה של האלבום הזה היא להשיג עותק פיזי שכבר לא מיוצר ולא נמכר כמעט בשום מקום גם כמשומש, אז האפשרות היחידה היא להוריד את האלבום ולא משנה כמה תאהבו אותו הסיכוי שלכם להשיג את הדיסק הוא אפסי.
הציון הסופי שלי לאלבום יהיה 5 כוכבים, למרות החיסרונות הקטנים שציינתי האלבום עדין מעולה ולא נופל כמעט בשום מקום.