אני קורא ולא מאמין

שלום לכל הקוראים שלי, מי שעוקב קצת לפחות אחרי הבלוג שלי אין מצב שהוא פספס את המאמר הקודם שלי שתיקל את הסטטוס האגדי של אילמטיק לפני שבועיים, אז חזרתי שוב אבל הפעם אני הולך לתקל תופעה חדשה שקוראת ממש בימים אלה. כן כנראה נחשתם נכון, האלבום החדש של קניה ווסט.

זאת לא ביקורת על האלבום החדש שלו, לדעתי לא שמעתי אותו מספיק כדי לגבש עליו דעה מוחלטת, המאמר דעה הזה מוקדש לכל המבקרים והכותבים שבעייני מורידים מהערך של כל כך הרבה דברים כאשר הם התחילו לא מזמן לטעון שהאלבום החדש של קניה ווסט הוא "קלאסיקה מודרנית" או פשוט "קלאסיקה" או אפילו "משהו יותר גדול מהיפ הופ".
ושלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהב את קניה כראפר ואני חושב ש2 האלבומים הראשונים שלו(דגש על השני) הם סבבה לגמרי וכמפיק אני תופס ממנו כאחד הגאונים של הדור החדש יחד עם ג'אסט בלייז, פארל וטיבלנד(כן אמרתי את זה! טימבלנד גאון, כל מי שמסוגל להפיק ביט כמו Big Pimpin הוא גאון). אבל משם ועד לקרוא לשיט(במלוא המשמעות) החדש הזה קלאסיקה הדרך עוד ארוכה.

לא הייתי כל כך כועס או יותר נכון מתוסכל מזה אם היה מדובר במבקרים שבעיינם ווין הקטן זה הראפר הכי טוב בכל הזמנים, נסלח להם. מעצבן אותי שאתרים ומבקרים עם שם טוב ומוניטין הוגן נותנים לאלבום 5 כוכבים לדוגמה האתר pitchfork.com שתמיד תפסתי ממנו נתן לאלבום הזה את הציון המושלם(לחצו כאן לסיקור).
כמו כן גם המבקרים המקומיים שאני מכבד אישית כמו הבלוג של בחור בשם מתן(לחצו כאן לבלוג שלו) שלא קראתי ממנו הגזמה אחת בחיים שלי או מהראפר הישראלי נתי חסיד שכותב מדי פעם פה ושם שעושה רושם של בחור מבין.
אז נחשו מה? במילים של Marlo Stanfield מהסידרה הענקית The Wire ואני מצטט:
Mother fuckers! Shut the fuck up! I am sick of listening to your shit.(מי שרוצה הדגמה בווידאו לחצו כאן.).

אומנם נכון האלבום מביא איתו הפקות די טובות אבל לקרוא לדבר הזה קלאסיקת היפ הופ?? איפה אתם חיים? לפי מה אתם שופטים איכות בכלל? אני זוכר שפעם(היום פחות) הליריקס והתוכן המילולי של השירים היה חשוב מאוד אולי הדבר הכי חשוב בשיר. לאיזה סטנדרטים ירדתם שאתם מחשיבים את הג'יבריש של Power נגיד כליריקס טוב?
אז כן יש כמה שירים די מוצלחים באלבום כמו שיר הפתיחה וגם השיר השני שזורם טוב ואולי גם So Appalled אבל מעבר לזה מה כל כך טוב באלבום הזה? תהיו מציאותיים רגע ברצינות. אוטוטון בכל פינה, קניה מנסה להיות זמר והוא רחוק מלהיות אחד טוב ,ליריקס מצועצע כמעט בכל שיר ואורחים מזעזעים לרוב.
והכי גרוע בכל הקטע הזה שכל מי שביקר את האלבום הזה בצורה הזאת מיהר להשוות את הרמה של האלבום הזה(ממה שקראתי לפחות) לחומרים של מייקל ג'קסון, אלוויס, ביטלס ומה יהיה הלאה? מוצרט?? אם כל הכבוד לדעות שלכם אתם פשוט ממעיטים בערכם של אגדות ומוזיקאים אמיתיים ולא עוד כושי אגומאנייק שמשחק עם סאמפלים ב MPC.

לסיכום מה שיש לי להגיד לכל אחד שנותן לאלבום הזה ציון מושלם ומכריז עליו כקלאסיקה הוא פשוט מזלזל בהשקעה של אנשים שיצרו קלאסיקות אמיתיות, שאשכרה ישבו והשקיעו בכתיבה של ליריקס ושהביאו זמרים אמיתיים ולא מרחו אוטוטיון בכל מקום.
אתם מצדכם מוזמנים לחשוב שאני אולי יותר מדי אולד סקול ו Old Timer ואולי אתם צודקים אבל לשלוף על כל חתיכת חרא את הקלף של "זה חדש ומגוון" כבר מעצבן ונמאס לי שגם הראפרים מתחבאים מאחורי זה. חדיש? אולי זה כן אבל טוב? זה רחוק משם, קחו את החרא עטוף בזהב שלכם למקום אחר.