רשומות
EPMD - Strictly Business - 1988
EPMD הם צמד שמורכב Erick Sermon ו Parrish Smith(שניהם ראפרים ומפיקים) והקיצורים של ההרכב זה Erick & Parrish Making Dollars(ובצורה מוזרה אחר כך פאריש סמית קיבל את השם PMD והשאיר לאריק סרמון רק אות אחת :D).
שני אלה עשו את האלבום הזה כמעט בלי עזרה מאף אחד, הם כתבו את כל הליריקס והפיקו את האלבום בעצמם(אוקי הייתה להם עזרה מדיג'י בשם DJ K La Boss עם הסקראצ'ים). רוב האלבום מתרכז בשני הראפרים כמובן ובאגו הרחב שלהם(כמו רוב האלבומים בשנים האלה) כמו כן הרבה על מסיבות, כסף, בחורות והחיים הטובים של "האיש העסקים".
אני לא בטוח בנוגע לזה אבל הם היו בין הראשונים שביאו הרבה סאמפלים כבדים מרוק, סול, פאנק, RNB, אלקטרו ומה רק לא, וכך הביאו איתם מהפכה רצינית מבחינת הפקות. הרבה ראפרים ומפיקים בהמשך לקחו השראה מהאלבום הזה או בכללי מ EPMD והאלבום הזה סומפל אלפי פעמים ואני בטוח שגם מי שלא שמע את האלבום עדין שמע את הביטים שלו או ליריקס ממנו בשירים אחרים.
בנוסף לכל זה האלבום גם היה מאוד מצליח מסחרית והביא איתו כמה סינגלים מאוד מצליחים ובסופו של דבר האלבום מכר מעל לחצי מליון עותקים וכך ביסס את שניהם בצמרת ההיפ הופ באותה התקופה(מי שעקב אחריהם קצת הבין שההצלחה שלהם רק המשיכה לגדול עם הזמן). מבחינת מבקרים באותו הזמן האלבום גם קיבל הרבה פרופס אבל את ההכרה האמיתית הוא התחיל לקבל מאוחר יותר.
האלבום נפתח עם השיר Strictly Business שמסמפל את I Shot the Sheriff של אריק קלפטון שאגב לא היה המקור, אריק קלפטון עשה לזה קאבר שמבוסס על שיר של בוב מארלי...מאוד מעניין. בכל מקרה EPMD די הכניסו את הסאמפל הזה להיפ הופ עד כמה שאני יודע ויותר מאוחר הישתמשו בו מרי ג'י בלייג' וווראן ג'י. אריק סרמון וPMD נותנים בשיר הזה את האגו הטיפוסי שלהם ולא הרבה מעבר לזה.
I'm Housin, השיר השני מהאלבום הוא הדובדבן של האלבום הזה בעייני, השיר קצר לעומת רוב האלבום ולא מושך את הביט יותר מדי ואריק סרמון ו PMD די מתעלים את עצמם פה למרות שהשיר הזה הוא באותה הנוסחה כמו רוב האלבום.
Let the Funk Flow הוא לא משהו מיוחד ממש אבל רציתי להזכיר אותו כדי להראות כמה האלבום הזה באמת השפיע, עוד סאמפל שיופיע כמה פעמים בעתיד בהיפ הופ והכי בולט בשיר Nastradamus של נאס.
השיר החמישי מהאלבום It's My Thing שהיה השיר הראשון שהצמד הקליטו הייתה תופעה לא רגילה, השיר הזה חוץ מהיותו אחד השירים היותר בולטים באלבום מסמפל את Seven Minutes of Funk של Tyrone Thomas and the Whole Darn Family והפכו את זה לאחד הסאמפלים הכי נפוצים בהיפ הופ, מג'י זי, ל Dru Down, לאלכוהוליסטים שבמערב ועוד אינספור ראפרים.
שיר הסגירה של האלבום Jane הפך גם לתופעה, לפחות אצל EPMD ולא היה עדין אלבום שלא הופיע בו שיר בלי האיזכור של Jane ואם כבר זה הנושא גם המילה Business הפכה לסוג של חותמת של הצמד.
בכללי אני יכול להגיד שהאלבום שווה שמיעה אבל הוא לא ממש עמד במבחן הזמן כמו רוב האלבומים בתקופה, אומנם הביטים עד היום נשמעים נהדר, מה ששונה מרוב האלבומים של שנות השמונים, שני החברה פשוט לא ידעו את העבודה כראפרים אז לדעתי, הפלואו של כל אחד מהם ישתפר בכמה רמות בעתיד ומגוון הנושאים שלהם רק ילך ויגדל. האלבום הזה מבחינתי מוגבל מדי לאגו ובאטל ראפ מה שיכול לגרום לתחושת שיעמום עוד באמצע האלבום.
מה שכן אי אפשר להיתכחש למידת ההשפעה שהייתה לאלבום הזה ועל זה אני חייב לתת לחבר'ה האלה הרבה פרופס.
אז האלבום הזה לא מתאים לכל אחד אלה להיפ הופ הדס כבדים בלבד ששמעו דבר או שניים בחיים שלהם. לאלה שעדין יחסית חדשים לכו על אלבומים מאוחרים שלהם. קניה של האלבום הזה בהחלט תבוא בחשבון, אם אתם בקטע של סנטמנטליות ורוצים אוסף דיסקים יפה זה אחלה אלבום אבל אם אין לכם אוסף דיסקים בבית וסתם בא לכם להאזין הורדה תספיק לכם.
אני מביא לאלבום הזה 3.5 כוכבים, אם הליריקס של האלבום הזה היה מגוון יותר, בקלות 5 כוכבים היה אפשרי.
שני אלה עשו את האלבום הזה כמעט בלי עזרה מאף אחד, הם כתבו את כל הליריקס והפיקו את האלבום בעצמם(אוקי הייתה להם עזרה מדיג'י בשם DJ K La Boss עם הסקראצ'ים). רוב האלבום מתרכז בשני הראפרים כמובן ובאגו הרחב שלהם(כמו רוב האלבומים בשנים האלה) כמו כן הרבה על מסיבות, כסף, בחורות והחיים הטובים של "האיש העסקים".
אני לא בטוח בנוגע לזה אבל הם היו בין הראשונים שביאו הרבה סאמפלים כבדים מרוק, סול, פאנק, RNB, אלקטרו ומה רק לא, וכך הביאו איתם מהפכה רצינית מבחינת הפקות. הרבה ראפרים ומפיקים בהמשך לקחו השראה מהאלבום הזה או בכללי מ EPMD והאלבום הזה סומפל אלפי פעמים ואני בטוח שגם מי שלא שמע את האלבום עדין שמע את הביטים שלו או ליריקס ממנו בשירים אחרים.
בנוסף לכל זה האלבום גם היה מאוד מצליח מסחרית והביא איתו כמה סינגלים מאוד מצליחים ובסופו של דבר האלבום מכר מעל לחצי מליון עותקים וכך ביסס את שניהם בצמרת ההיפ הופ באותה התקופה(מי שעקב אחריהם קצת הבין שההצלחה שלהם רק המשיכה לגדול עם הזמן). מבחינת מבקרים באותו הזמן האלבום גם קיבל הרבה פרופס אבל את ההכרה האמיתית הוא התחיל לקבל מאוחר יותר.
האלבום נפתח עם השיר Strictly Business שמסמפל את I Shot the Sheriff של אריק קלפטון שאגב לא היה המקור, אריק קלפטון עשה לזה קאבר שמבוסס על שיר של בוב מארלי...מאוד מעניין. בכל מקרה EPMD די הכניסו את הסאמפל הזה להיפ הופ עד כמה שאני יודע ויותר מאוחר הישתמשו בו מרי ג'י בלייג' וווראן ג'י. אריק סרמון וPMD נותנים בשיר הזה את האגו הטיפוסי שלהם ולא הרבה מעבר לזה.
I'm Housin, השיר השני מהאלבום הוא הדובדבן של האלבום הזה בעייני, השיר קצר לעומת רוב האלבום ולא מושך את הביט יותר מדי ואריק סרמון ו PMD די מתעלים את עצמם פה למרות שהשיר הזה הוא באותה הנוסחה כמו רוב האלבום.
Let the Funk Flow הוא לא משהו מיוחד ממש אבל רציתי להזכיר אותו כדי להראות כמה האלבום הזה באמת השפיע, עוד סאמפל שיופיע כמה פעמים בעתיד בהיפ הופ והכי בולט בשיר Nastradamus של נאס.
השיר החמישי מהאלבום It's My Thing שהיה השיר הראשון שהצמד הקליטו הייתה תופעה לא רגילה, השיר הזה חוץ מהיותו אחד השירים היותר בולטים באלבום מסמפל את Seven Minutes of Funk של Tyrone Thomas and the Whole Darn Family והפכו את זה לאחד הסאמפלים הכי נפוצים בהיפ הופ, מג'י זי, ל Dru Down, לאלכוהוליסטים שבמערב ועוד אינספור ראפרים.
שיר הסגירה של האלבום Jane הפך גם לתופעה, לפחות אצל EPMD ולא היה עדין אלבום שלא הופיע בו שיר בלי האיזכור של Jane ואם כבר זה הנושא גם המילה Business הפכה לסוג של חותמת של הצמד.
בכללי אני יכול להגיד שהאלבום שווה שמיעה אבל הוא לא ממש עמד במבחן הזמן כמו רוב האלבומים בתקופה, אומנם הביטים עד היום נשמעים נהדר, מה ששונה מרוב האלבומים של שנות השמונים, שני החברה פשוט לא ידעו את העבודה כראפרים אז לדעתי, הפלואו של כל אחד מהם ישתפר בכמה רמות בעתיד ומגוון הנושאים שלהם רק ילך ויגדל. האלבום הזה מבחינתי מוגבל מדי לאגו ובאטל ראפ מה שיכול לגרום לתחושת שיעמום עוד באמצע האלבום.
מה שכן אי אפשר להיתכחש למידת ההשפעה שהייתה לאלבום הזה ועל זה אני חייב לתת לחבר'ה האלה הרבה פרופס.
אז האלבום הזה לא מתאים לכל אחד אלה להיפ הופ הדס כבדים בלבד ששמעו דבר או שניים בחיים שלהם. לאלה שעדין יחסית חדשים לכו על אלבומים מאוחרים שלהם. קניה של האלבום הזה בהחלט תבוא בחשבון, אם אתם בקטע של סנטמנטליות ורוצים אוסף דיסקים יפה זה אחלה אלבום אבל אם אין לכם אוסף דיסקים בבית וסתם בא לכם להאזין הורדה תספיק לכם.
אני מביא לאלבום הזה 3.5 כוכבים, אם הליריקס של האלבום הזה היה מגוון יותר, בקלות 5 כוכבים היה אפשרי.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה