Gravediggaz - Niggamortis\6 Feet Deep - 1994 - Revisit

Gravediggaz - Niggamortis\6 Feet Deep - 1994 - Revisit

חידוש לסיקור הזה:
http://thecrackspotv4.blogspot.com/2009/02/gravediggaz-6-feet-deepniggamortis-1994.html

Gravediggaz הם אחד מהפרוייקטים הצדדים(והרבים אם זה ממש חשוב לכם..) של הגאון המוזיקלי Prince Paul(עד לאלבום הזה היה ידוע כחלק מההרכב Stetsasonic וכאחד המפיקים הקבועים של De La Soul, Big Daddy Kane ועוד הרבה ראפרים מפורסמים מאותה תקופה). אחרי שפול נדפק ע"י דאף ג'אם עיסקית הוא החליט לשחרר את התיסכול שלו עם האלבום הזה, הוא הקים את הגרייבדיגאז וגייס את Frukwan שהיה איתו ביחד ב Stetsasonic(באלבום הזה הוא הלך בכינוי The Gatekeeper), את Too Poetic שבהמשך השנים מת מסרטן(באלבום הזה קיבל את הכינוי The Grym Reaper) ואת ריזה מוו טאנג מכל האנשים(שקיבל את הכינוי The Rzarector) ולעצמו הצמיד את הכינוי The Undertaker.

ביחד שלושת הראפרים והמפיק הביאו לנו אלבום מלא בסיפורים על אלימות כבדה, תיסכול רב ותאורים סאדיסטיים אחרים על מוות ועוד דברים מעניינים. בניגוד למה שהרבה חושבים, גרייבדיגאז הוא לא פרוייקט צדדי של וו טאנג ולא קשור עליהם בשום צורה, ריזה נמצא בהרכב בצורה מקרית לגמרי וסביר להניח שפול גייס אותו בגלל הקול שלו שמתאים לפרוייקט.
רוב האלבום הופק ע"י פרינס פול וכמה הפקות של ריזה. עוד הפקות בודדות שייכות ל Frukwan, Mr. Sime ו RNS.
במקור השם של האלבום היה אמור להיות Niggamortis אבל בגלל עינייני לייבל וצנזורה השם שונה ל 6 Feet Deep והשם המקור הושאר רק לגירסא האירופית של האלבום, שחוץ מהשם המגניב כללה גם שיר בונוס בשם Pass The Shovel.
האלבום היתקבל מעולה ע"י המבקרים ומכר לספיק עותקים בשביל אלבום מחתרתי ובעל נושא לא שיגרתי שכזה.

אחרי האינטרו הקצר השיר Constant Elevation מבהיר לכם שהסטייל של האלבום הזה הולך להיות משהו שלא שמעתם כנראה עדין ויכנס לקטגוריה של"hate it or love it" ומשמש פתיחה מגניבה לאלבום. האלבום עובר לסינגל השני של האלבום, Nowhere to Run, Nowhere to Hide, שמביא איתו את אחד הביטים היותר מוצלחים של פרינס פול.
השיר הבא הוא Defective Trip (Trippin') הוא תוספת מוזרה לאלבום שמדבר על סטלה אבל עדין נשמע טוב עם ביט ממש מגניב מצידו של פרינס פול.
אחד מהנקודות הבולטות יותר באלבום הוא השיר 1-800 Suicide שהוא הסינגל השלישי וכמובן מדבר על היתאבדות. ההרכב מצליח לעשות צחוק מנושא רציני כמו היתאבדות בצורה ממש טובה בלי לחצות את גבול הטעם הטוב והביט של פרינס פול כרגיל לא מאכזב וישר אחריו מגיע שיר הבונוס, Pass The Shovel, אם אתם שומעים את הגירסא האירופאית של האלבום.
השיר הכי טוב באלבום בקלות הוא Diary of a Madman שהוא הסינגל הראשון באלבום שמדבר על 4 אנשים, רוצחים סידרתיים שעומדים למשפט על המעשים שלהם ומחפשים תירוצים להצדיק אותם. הוורס שריזה הביא לפה הוא ללא ספק הדבר הכי טוב שהוא כתב אי פעם שמדבר בין היתר על איך הוא לעס את היד שלו כדי להישתחרר מקשירה.
אחרי Diary of a Madman האלבום טיפה יורד ברמה טיפה וחוזר לעצמו במלואו בשיר Graveyard Chamber עם הפקה מעולה של ריזה והיתארחות מעולה של Killah Priest.
האלבום נגמר בסוף בהפקה ביזארית לגמרי של ריזה בשיר 6 Feet Deep(אם לא סופרים את האוטרו) ובכללי השיר הזה הוא עוף מוזר לגמרי שלא ממש מחמיא לאלבום לדעתי, והאוטרו נשמע כמו אחד מהסקיטים המפורסמים של פרינס פול.

האלבום הזה לא מתאים לכולם ויתאים רק לאנשים בעלי טעם מסויים, הרבה ראש פתוח והומור סאדיסטי כי חלק מהאלבום ממש מצחיק בצורה מגעילה אפילו. לרוב האלבום מעולה, עם כמה נפילות קטנות פה ושם כמו השירים Bang Your Head או 6 Feet Deep והרבה הפקות מעולות שמותאמות במיוחד לנושא של האלבום הזה שנשמעות כאילו קפצו מסרט אימה(תודות למקוריות של פרינס פול).
שלושת הראפרים לרוב נשמעים טוב, במיוחד Frukwan ו Too Poetic שלקחו את ריזה בכל בחינה לאורך כל האלבום מלבד Diary of a Madman שזה אולי העוגן הכי גדול בקריירת הראפ שלו.
האם לקנות את האלבום הזה? הייתי אומר שלא, זה מהאלבומים האלה צריך לשמוע קודם מספר פעמים לפני שמחליטים על משהו איתו.
אני מביא לאלבום הזה 4 כוכבים, הדעה שלי על האלבום הזה לא הישתנתה כמעט במשך השנים אולי מלבד הערכה טיפה יותר גדולה לביטים של פרינס פול.