Lupe Fiasco - Food And Liquor - 2006

Lupe Fiasco - Food And Liquor - 2006

לופה פיאסקו הוא ראפר משיקגו שהצליח להשיג חוזה הקלטות בזכות המנטור שלו ג'י זי(שגם מופיע באלבום אגב) שהכיר לו את קניה ווסט שזה נתן לו להיתארח באחד מהסינגלים שלו Touch the Sky. משם הדרך ללהיט משלו הייתה קצרה ביותר וכך בעצם נולד השיר Kick, Push שהיה הסינגל הרישמי הראשון שלו וגם להיט לא קטן. לופה שיחרר בהמשך עוד כמה סינגלים שגם הם היו להיטים, מה שעזר בסופו של דבר לאלבום שלו להגיע לסטטוס זהב ולמכור מעל לחצי מליון עותקים. האלבום קיבל ביקורות טובות לרוב אצל רוב הבלוגרים והמבקרים שתיארו אותו כסוג של ניצוץ בתוך תעשיה שהייתה מלאה בחרא באותה התקופה.

לאלבום הזה הוא הביא לרוב את המפיקים שלו, שהיו אלמוניים לרוב כמו Prolyfic, Soundtrakk, Needlz, Craig Kallman ו Brandon Howard. וכמובן כמה מהמפורסמים יותר כמו Kanye West, Mike Shinoda ו The Neptunes. גם בתור אורחים הוא הישתמש באנשים אלמוניים לרוב מלבד וורס מג'י זי ופזמונים מ Pharrell ו Jill Scott.

האלבום פותח באינטרו ארוך ומיותר, וגם השירים הראשונים Real ו Just Might Be OK היו משעממים להחריד, אז אחרי הפתיחה הצולעת ביותר האלבום מתחיל באמת בשיר Kick, Push שהיה הסינגל הראשון והמפורסם ביותר של לופה מהאלבום הזה. הביט בשיר הזה הוא די שקט ונעים לאוזניים ולופה מפגין יכול מלולית די טובה בשיר הזה ושובר את השיעמום של הפתיחה בצורה מעולה.
האלבום עובר לשיר החמישי, I Gotcha, שהוא הסינגל השני מהאלבום וגם בין השירים היותר מעניינים באלבום הזה הרבה תודות לביט הבועט של הנפטונז וגם השיר הבא, The Instrumental, שהביט שלו נשמע יותר כמו משהו של לינקין פארק(כנראה בגלל שהוא הופק ע"י מייק שינודה), מתערבב די טוב עם הסטייל של לופה שמצליח לשבת עליו ממש טוב.
עוד שיר נחמד שמלטף די טוב את האוזן הוא Sunshine תודות לביט המגניב של סאונדטראק(כן ככה קוראים למפיק) ולמרות הוורסים המשעממים של לופה. אחריו מגיע הסינגל השלישי Daydreamin', שהוא נשמע כמי גימיק לעוס שנעשה עשרות פעמים בעבר ונעשה הרבה יותר טוב ע"י קומון אגב, אבל עדין שיר סביר ביותר.
השיר The Cool מכיל את הביט היחיד באלבום שהופק ע"י קניה ווסט וגם נותן הצצה לאלבום הקונספט העתידי שלו, The Cool.
עוד שיר מעולה באלבום הזה הוא Hurt Me Soul שהופק ע"י Needlz ולופה שופך את הרגשות שלו בשיר הזה על היפ הופ, ועל מערכת היחסית של שנאה-אהבה המורכבים שלו עם הג'אנר. רעיון יפה בהחלט רק חבל שאחרי השיר האלבום נכנס לדעיכה רצינית באיכות.
לקראת הסגירה מגיע השיר Kick, Push II שהוא סוג של המשך לסינגל הראשון שלו שמכיל ביט ממש טוב של Brandon Howard ובעצם הביט הכי טוב באלבום הזה שהיה משמש כסגירה מעולה לאלבום רק שלופה החליט לעשות אוטרו מעצבן של 12 דקות שלא תורם לכלום...

לעומת המיינסטרים של שנות האלפיים האלבום הזה הוא משב רוח מרענן, אבל אם נסתכל על התמונה הגדולה האלבום הזה מאכזב. רוב הביטים באלבום הזה משעממים(מלבד כמה ממש טובים) ולופה שדי טוב עם הליריקס לרוב אבל בעל פלואו משעמם ומונוטוני.
האם להוציא כסף על האלבום הזה..? כאחד שקנה את האלבום הזה על סמך הסינגל הראשון והיתאכזב קשות אחרי זה, אני לא מציע לכם לשלם עליו כסף. הורדה של האלבום הזה תספיק בהחלט ושמירה של השירים הטובים באמת(שזה בערך חצי אלבום).
אחרי מחשבה על זה, החלטתי לתת לזה 3 כוכבים, זה אומנם אלבום סבבה אבל משעמם בחלקים די גדולים ממנו במיוחד בהתחלה ולקראת הסוף(לא כולל את Kick, Push II).