רשומות
The D.O.C. - No One Can Do It Better - 1989
DOC שאגב לא הרבה יודעים את זה נולד וגדל בטקסס שבדרום והגיע ל LA רק בשנת 86 כשפגש את דריי באחד המועדונים בטקסס(שהופיע שם כדיג'י). לראשונה הוא התחיל את הקריירה שלו בהרכב Fila Fresh Crew ששיחררו אלבום משותף עם NWA בשנת 87 ומאז DOC התחיל לכתוב ליריקס ל NWA ואיזי אי. הוא גם נתן כמה וורסים באלבומים שלהם ובשנת 89 ג'רי הלר ואיזי אי הרגישו שהגיכ\ע הזמן של DOC לקבל היזדמנות סולו וכך נוצר האלבום הראשון שלו.
האלבום הזה הופק במלואו ע"י דר דריי ומכיל הופעות אורח משאר חברי ה NWA ו Michel'le לצערינו...
כשהאלבום יצא הוא היתקבל ממש טוב ע"י המבקרים וגם מכר מעולה ושלושה חודשים אחרי היציאה שלו מכר מעל לחצי מליו עותקים ונכון לשנת 94 עבר את המליון וקיבל פלטינה.
לצערו של DOC הוא היה מעורב בתאונת דרכים זמן קצר אחרי האלבום הזה ומייתרי הקול שלו נפגעו, כתוצאה גם הקריירה שלו כראפר ואף אחד לא היה ממש מעוניין לשמוע את DOC מראפרפ כמו רובוט עם סרטן בגרון וריאות.
DOC המשיך להיות גוסטרייטר נאמן לדריי וכתב לו הרבה שיט בקרוניק וגם באלבום השני שלו(אפילו שיחרר 2 אלבומים שלא זכו ממש להיתייחסות מהסיבה שציינתי למעלה).
האלבום נפתח כבר בשיר הכי טוב באלבום ככל הנראה(לפחות ע"פ המבקרים) עם השיר It's Funky Enough שהוא הסינגל השני מהאלבום וגם "החותמת" שלו שעד היום הוא ידוע בזכות השיר הזה. הביט של השיר מסמפל את השיר Misdemeanor של Foster Sylvers ונותן לשיר סאונד כל כך טוב.
Lend Me an Ear זאת עוד תוספת מבורכת לאלבום, DOC מפגין את הפלואו הזריז שלו וליריקס שנון ביותר והביט של דריי יושב עליו ממש כמו כפפה.
למרות שרוב האלבום מושפע ומסומפל מפאנק השיר Beautiful But Deadly מושפע הצורה כבדה מאוד מרוק בהשראה של Run DMC אני מניח, כי הם היחידים בערך באותה התקופה שנשמעו ככה. אישית אני לא מעריץ גדול של שילובים כאלה אבל זה שיר לא רע בכלל ומגוון מאוד.
The Formula שהוא הסינגל הרביעי מהאלבום, הוא מהשירים האלה שמביאים קצת לייד באק שיט לאלבום למרות הטופים החזקים שיש בשיר ואפילו נותן טיפה הצצה לעתיד של הראפ המערבי ואיך הוא ישמע בערך בעתיד.
Portrait of a Master Piece זה עוד שיר ש DOC מאמץ את הראפ סטייל ביג דדי קיין וקורע את הביט בצורה מעולה בלי יותר מדי היתמרחויות.
השיר האחרון באלבום The Grand Finale מארח את NWA ובא כתוספת ממש טובה לאלבום כי DOC ו NWA תמיד עבדו בצורה מעולה ביחד, דריי עושה את העבודה שלו בצורה מעולה ומביא ביט ממש טוב, אהה וגם DJ Yella מביא כמה סקרצ'ים פה. קיצור אחלה Posse Cut.
הרוב יגידו שהראפ המערבי זה חרטא בעטיפה של זהב ורוב הראפרים הם בלי כישורים בכלל אבל כשמדובר ב DOC זה ההיפך הגמור, באלבום הזה DOC מפגין עד כמה הוא יצירתי ולא דבוק בסטייל אחד של ראפ כמו רוב הראפרים מ LA, הבן אדם יודע לכתוב מעולה, לזרום מעולה ולהתאים את עצמו לביטים איטיים יותר ומהירים יותר ובעל קול מיוחד במינו שלצערינו נעלם אחרי האלבום הזה.
דר. דריי עשה את הצד שלו בצורה מעולה ומבחינת הפקות האלבום הזה נשמע מאוד מהפכני לתקופה שלו וניראה שהצליח להתאים את עצמו בצורה ממש טובה ל DOC.
אני לא בטוח עד כמה האלבום הזה ניתן למציאה בישראל אבל הוא בהחלט שווה כל שקל שתצטרכו לשלם עליו אם תחליטו לקנות אותו. אם אתם מתכננים להזמין אלבומים באמאזון, חפשו את זה בין היתר.
אני מביא לאלבום הזה 4.5 כוכבים ומדגיש שהאלבום הזה חובה אצל כל מאזין היפ הופ.
האלבום הזה הופק במלואו ע"י דר דריי ומכיל הופעות אורח משאר חברי ה NWA ו Michel'le לצערינו...
כשהאלבום יצא הוא היתקבל ממש טוב ע"י המבקרים וגם מכר מעולה ושלושה חודשים אחרי היציאה שלו מכר מעל לחצי מליו עותקים ונכון לשנת 94 עבר את המליון וקיבל פלטינה.
לצערו של DOC הוא היה מעורב בתאונת דרכים זמן קצר אחרי האלבום הזה ומייתרי הקול שלו נפגעו, כתוצאה גם הקריירה שלו כראפר ואף אחד לא היה ממש מעוניין לשמוע את DOC מראפרפ כמו רובוט עם סרטן בגרון וריאות.
DOC המשיך להיות גוסטרייטר נאמן לדריי וכתב לו הרבה שיט בקרוניק וגם באלבום השני שלו(אפילו שיחרר 2 אלבומים שלא זכו ממש להיתייחסות מהסיבה שציינתי למעלה).
האלבום נפתח כבר בשיר הכי טוב באלבום ככל הנראה(לפחות ע"פ המבקרים) עם השיר It's Funky Enough שהוא הסינגל השני מהאלבום וגם "החותמת" שלו שעד היום הוא ידוע בזכות השיר הזה. הביט של השיר מסמפל את השיר Misdemeanor של Foster Sylvers ונותן לשיר סאונד כל כך טוב.
Lend Me an Ear זאת עוד תוספת מבורכת לאלבום, DOC מפגין את הפלואו הזריז שלו וליריקס שנון ביותר והביט של דריי יושב עליו ממש כמו כפפה.
למרות שרוב האלבום מושפע ומסומפל מפאנק השיר Beautiful But Deadly מושפע הצורה כבדה מאוד מרוק בהשראה של Run DMC אני מניח, כי הם היחידים בערך באותה התקופה שנשמעו ככה. אישית אני לא מעריץ גדול של שילובים כאלה אבל זה שיר לא רע בכלל ומגוון מאוד.
The Formula שהוא הסינגל הרביעי מהאלבום, הוא מהשירים האלה שמביאים קצת לייד באק שיט לאלבום למרות הטופים החזקים שיש בשיר ואפילו נותן טיפה הצצה לעתיד של הראפ המערבי ואיך הוא ישמע בערך בעתיד.
Portrait of a Master Piece זה עוד שיר ש DOC מאמץ את הראפ סטייל ביג דדי קיין וקורע את הביט בצורה מעולה בלי יותר מדי היתמרחויות.
השיר האחרון באלבום The Grand Finale מארח את NWA ובא כתוספת ממש טובה לאלבום כי DOC ו NWA תמיד עבדו בצורה מעולה ביחד, דריי עושה את העבודה שלו בצורה מעולה ומביא ביט ממש טוב, אהה וגם DJ Yella מביא כמה סקרצ'ים פה. קיצור אחלה Posse Cut.
הרוב יגידו שהראפ המערבי זה חרטא בעטיפה של זהב ורוב הראפרים הם בלי כישורים בכלל אבל כשמדובר ב DOC זה ההיפך הגמור, באלבום הזה DOC מפגין עד כמה הוא יצירתי ולא דבוק בסטייל אחד של ראפ כמו רוב הראפרים מ LA, הבן אדם יודע לכתוב מעולה, לזרום מעולה ולהתאים את עצמו לביטים איטיים יותר ומהירים יותר ובעל קול מיוחד במינו שלצערינו נעלם אחרי האלבום הזה.
דר. דריי עשה את הצד שלו בצורה מעולה ומבחינת הפקות האלבום הזה נשמע מאוד מהפכני לתקופה שלו וניראה שהצליח להתאים את עצמו בצורה ממש טובה ל DOC.
אני לא בטוח עד כמה האלבום הזה ניתן למציאה בישראל אבל הוא בהחלט שווה כל שקל שתצטרכו לשלם עליו אם תחליטו לקנות אותו. אם אתם מתכננים להזמין אלבומים באמאזון, חפשו את זה בין היתר.
אני מביא לאלבום הזה 4.5 כוכבים ומדגיש שהאלבום הזה חובה אצל כל מאזין היפ הופ.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה