Redman - Dare Iz A Darkside - 1994

Redman - Dare Iz A Darkside - 1994

רדמן שהתחיל לעבוד בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התישעים עם EPMD בנה לעצמו שם ובשנת 92 שיחרר את הבכורה שלו Whut? Thee Album שהיה להיט מסחרי וגם המבקרים אהבו מאוד את האלבום הזה. רדמן מהר מאוד יצר לעצמו פאן בייס מאוד רחב ושיחרר את האלבום השני שלו בשנת 94.
האלבום הזה היה פחות מצליח מהקודם מכל הבחינות אבל עדין קיבל ביקורות יחסית טובות ומכר מעל לחצי מליון עותקים.
כמו האלבום הקודם את האלבום הזה הוא הפיק את כולו ביחד עם אריק סרמון(טוב נו Rockwilder נותן יד באחד השירים) עם הרבה סאמפלים מפאנק וגם מבחינת אורחים הוא הביא את אריק סרמון וגם שני חברה שלו Hurricane G ו Keith Murray.

עוד חלק מאוד בולט מהאלבום הזה הוא העטיפה, שההשראה שלה נלקחה מהאלבום Maggot Brain של Funkadelic שנועדה לתת פרופס להרכב ולאלבום מן הסתם.

איך שנפתח האלבום עם האינטרו(Dr. Trevis) ישר מבינים שהאלבום יקבל סאונד הרבה יותר אפל מהאלבום הקודם(וכמובן מהשם של האלבום עצמו).
השיר הראשון(Bobyahed2Dis) שבמקרה בעייני גם אחד השירים היותר טובים באלבום, פותח בנימה מאוד אפלה עם ביט מסומפל מפאנק ותופים מאוד כבדים והקול שלו כמובן שדי הישתנה מהאלבום הקודם לטובה לדעתי וישאר דומה לזה לאורך כל הקרירה שלו.
לכל אורך האלבום אתם תשמעו צורה מאוד דומה של ביטים, כולם בעלי סאונד כבד של פאנק, טופים חזקים ואפלים לגמרי. בעייני זה דבר טוב אבל נעשה בצורה קצת מוגזמת אם אתם שואלים אותי ומאזינים שלא ממש מוכנים לזה עלולים להיתאכזב בגדול מהביטים, לי לקח 3-4 שמיעות להיתרגל לזה ולהיכנס לאלבום כמו שצריך.
Cosmic Slop ה Posse Cut מהאלבום שכולל את שלושת חברי ה Def Squad(שיקום בעתיד) הוא בעל סאונד טיפה קליל יותר משאר האלבום אבל עדין נשאר בהגדרה של האפל והפאנקי. קייט מורי שנותן פה את אחת ההופעות הראשונות שלו נותן פה את אחד הוורסים הכי טובים ששמעתי ממנו ויש לו לא מעט...
הסינגל הראשון Rockafella שלפי השם הבנתי מוקדש לחבר של רדמן שהלך לעולמו, לא ראה הצלחה ממש במצעדים אבל בעייני שיר ממש טוב "וממסטל" לכומת זאת Can't Wait שדווקא הצליח לא רע בכלל גם הוא בעל סאונד טיפה פחות אפל מהרוב וגם הוא מדבר כמובן על איך אם לא על Weed...

האלבום בסופו של דבר לא רע בכלל, לא מגיע לרמה של האלבום הראשון שלו לדעתי אבל זה לפעמים המחיר שמשלמים כשמנסים לגוון ולהיות יצירתיים. מה שהכי הרס לי באלבום זה הביטים שנשמעים אפלים בצורה מוגזמת ולפעמים מקבלים תחושה ששומעים את אותו הביט כמה פעמים באלבום.
רדמן נשאר אותו סטלן כמו שהיה באלבום הראשון עם ליריקס מגניב וממסטל ופלואו מעולה שלא נמאס אף פעם לשמוע.
אני לא יודע אם האלבום קיים בישראל אבל גם אם כן לא הייתי רץ לקנות אותו, תורידו אותו קודם. האלבום לא מתאים ממש לכולם...תשמעו אותו כמה פעמים ותראו איך זה הולך לכם.
אחרי די הרבה מחשבה אני הולך לתת לאלבום הזה 3.5 כוכבים, אם הביטים היו יותר טובים באלבום בכיף היה יכול לגרד ציון גבוה יותר.