רשומות
Masta Ace Incorporated - SlaughtaHouse - 1993
מאסטה אייס עוד התחיל את הקריירה שלו אי שם בשנת 88 כשהופיע ב The Symphony של ג'וס קרו ומשם חתם ב Cold Chillin וישחרר שם את האלבום הראשון שלו Take a Look Around בשנת 1990.
אייס הרגיש שהוא לא מקבל מספיק חשיפה כמו שאר חברי הג'וס קרו וביג דדי קיין וקול ג'י ראפ תמיד זכו ליותר קרדיט ממנו ולכן הוא החליט שהוא עוזב את הג'וס קרו ואת הלייבל.
הוא חיפש להקים קרו חדש משלו והתחבר עם Lord Digga שהיה ראפר ומפיק, Paula Perry שהייתה ראפרית ועם זמרת RNB בשם Leschea וקרא לקרו החדש שלו Masta Ace Incorporated או בקצרה The I.N.C. הם מהר מאוד חתמו בלייבל Delicious Vinyl ושם התחילו לעבוד על הבכורה שלהם SlaughtaHouse.
מאסטה אייס היה הראפר המוביל בהרכב וגם הפיק חלק גדול מאוד מהאלבום(בתור מפיק קרא לעצמו Ase One), אחרים שהפיקו לו היו Lord Digga, Uneek ו Latief.
כשהאלבום יצא הוא זכה להרבה ביקורות טובות וגם הצלחה הרבה יותר גדולה ממה שאייס ראה כסולו אבל עדין האלבום לא מכר כמות מכובדת.
כבר מהשיר הראשון ניתן להבין מה הולך להיות באלבום בערך, השיר הראשון הוא לא ממש שיר אלא אייס נותן אינטרו קצר ומתאר בציניות את המציאות ברוב הגטאות של ארה"ב.
האלבום ממשיך בערך באותה נימה צינית רק הפעם המטרה שלו הוא האנשים בתוך הראפ ומתאר שני ראפרים בשם MC Negro ו Ign-ant MC ועושה את זה יותר טוב מהרבה תכניות סטירה שראיתי עם ליריקה כמו:
Strictly Raiders and Kings gear \ Only wear black and I don't know how to act \ no more... so come and take a chance and \ Mess around with the black Charles Manson
והחלק השני של השיר מציג את ההיפך הגמור ומראה איך באמת ראפ אמור להיות, גאוני? ללא ספק!
הנימה הצינית והביקורתית הזאת כלפי ההיפ הופ וההפליה של האפרו אמריקאים נמשכת לאורך רוב האלבום בערך אבל גם דברים יותר קלילים לא חסרים שם כמובן כמו The Big East או Saturday Nite Live בעל הסאונד הג'אזי והנעים לאוזן ווייב מרגיע מאוד.
עוד שיר שבולט מאוד באלבום הזה מבחינתי לפחות הוא Style Wars שבו אייס uלורד דיגה מחליפים ביניהם את המיקרופון ודופקים וורסים מעולים אחד אחד ומלווים בביט ג'אזי שפשוט כיף להקשיב לו.
לאורך האלבום תיראו שאייס משחק את התפקיד של השחקן הראשי ונותן לחברים שלו פה ושם לגעת במיקרופון ובתאכלס בחירה טובה מצידו כי בואו נודה זה לא אלבום של פזמוני RNB וגם שאר הראפרים לא ברמה שאייס יכול להביא אבל כשחחקנים תומכים עושים את העבודה נהדר(במיוחד Lord Digga).
הביטים באלבום הזה לרוב בעלי סאונד גריימי, אפל "ומלא אבק" שמסומפלים לרוב מפאנק ובקטנה וג'אז ורוק אפילו שמתאימים ממש טוב לאווירה של האלבום ותופים חזקים וקודרים אבל כמו שאמרתי כל מקרה לגופו ואיפה שהיה צורך(Saturday Nite Live לדוגמה) הביט היה יותר שקט, רגוע ומרענן יותר.
בסופו של דבר אייס וחבורתו מביאים לנו אלבום חזק, עם נושאים מעניינים שיכולים לתפוס את האוזניים של רוב המאזינים(לפחות את אלה שבאמת מקשיבים למלל) ואייס הוכיח שהוא לא רק ראפר מעולה אלא גם מפיק לא רע בכלל שלא צריך הרבה עזרה. כמובן גם לורד דיגה שנתן יד מאוד חזקה בהפקות של האלבום והפיק לפחות שליש מהאלבום.
שאר החברים לא היו פעילים כמעט באלבום, Leschea שרה את האוטרו וPaula Perry נתנה רק שני הופעות באלבום אז אין לי הרבה מה להגיד עליהם.
בכללי אני חושב שזה אלבום שכל חובב היפ הופ חייב שיהיה אצלו ובמיוחד כל מעריצי מאסטה אייס בפרט. לקנות את האלבום הזה בישראל זה לא אפשרי אבל אם אתם מוצאים את עצמכם בארה"ב באחת החנויות המוזיקה או מדפדפים בעמודים של EBAY או אמאזון וחושבים להזמין איזה אלבום אז כדאי לכם שאחת האופציות תהיה האלבום הזה.
הציון הסופי שלי לאלבום הוא 5 כוכבים, בלי נפילות כמעט ובלי הרבה חסרונות.
אייס הרגיש שהוא לא מקבל מספיק חשיפה כמו שאר חברי הג'וס קרו וביג דדי קיין וקול ג'י ראפ תמיד זכו ליותר קרדיט ממנו ולכן הוא החליט שהוא עוזב את הג'וס קרו ואת הלייבל.
הוא חיפש להקים קרו חדש משלו והתחבר עם Lord Digga שהיה ראפר ומפיק, Paula Perry שהייתה ראפרית ועם זמרת RNB בשם Leschea וקרא לקרו החדש שלו Masta Ace Incorporated או בקצרה The I.N.C. הם מהר מאוד חתמו בלייבל Delicious Vinyl ושם התחילו לעבוד על הבכורה שלהם SlaughtaHouse.
מאסטה אייס היה הראפר המוביל בהרכב וגם הפיק חלק גדול מאוד מהאלבום(בתור מפיק קרא לעצמו Ase One), אחרים שהפיקו לו היו Lord Digga, Uneek ו Latief.
כשהאלבום יצא הוא זכה להרבה ביקורות טובות וגם הצלחה הרבה יותר גדולה ממה שאייס ראה כסולו אבל עדין האלבום לא מכר כמות מכובדת.
כבר מהשיר הראשון ניתן להבין מה הולך להיות באלבום בערך, השיר הראשון הוא לא ממש שיר אלא אייס נותן אינטרו קצר ומתאר בציניות את המציאות ברוב הגטאות של ארה"ב.
האלבום ממשיך בערך באותה נימה צינית רק הפעם המטרה שלו הוא האנשים בתוך הראפ ומתאר שני ראפרים בשם MC Negro ו Ign-ant MC ועושה את זה יותר טוב מהרבה תכניות סטירה שראיתי עם ליריקה כמו:
Strictly Raiders and Kings gear \ Only wear black and I don't know how to act \ no more... so come and take a chance and \ Mess around with the black Charles Manson
והחלק השני של השיר מציג את ההיפך הגמור ומראה איך באמת ראפ אמור להיות, גאוני? ללא ספק!
הנימה הצינית והביקורתית הזאת כלפי ההיפ הופ וההפליה של האפרו אמריקאים נמשכת לאורך רוב האלבום בערך אבל גם דברים יותר קלילים לא חסרים שם כמובן כמו The Big East או Saturday Nite Live בעל הסאונד הג'אזי והנעים לאוזן ווייב מרגיע מאוד.
עוד שיר שבולט מאוד באלבום הזה מבחינתי לפחות הוא Style Wars שבו אייס uלורד דיגה מחליפים ביניהם את המיקרופון ודופקים וורסים מעולים אחד אחד ומלווים בביט ג'אזי שפשוט כיף להקשיב לו.
לאורך האלבום תיראו שאייס משחק את התפקיד של השחקן הראשי ונותן לחברים שלו פה ושם לגעת במיקרופון ובתאכלס בחירה טובה מצידו כי בואו נודה זה לא אלבום של פזמוני RNB וגם שאר הראפרים לא ברמה שאייס יכול להביא אבל כשחחקנים תומכים עושים את העבודה נהדר(במיוחד Lord Digga).
הביטים באלבום הזה לרוב בעלי סאונד גריימי, אפל "ומלא אבק" שמסומפלים לרוב מפאנק ובקטנה וג'אז ורוק אפילו שמתאימים ממש טוב לאווירה של האלבום ותופים חזקים וקודרים אבל כמו שאמרתי כל מקרה לגופו ואיפה שהיה צורך(Saturday Nite Live לדוגמה) הביט היה יותר שקט, רגוע ומרענן יותר.
בסופו של דבר אייס וחבורתו מביאים לנו אלבום חזק, עם נושאים מעניינים שיכולים לתפוס את האוזניים של רוב המאזינים(לפחות את אלה שבאמת מקשיבים למלל) ואייס הוכיח שהוא לא רק ראפר מעולה אלא גם מפיק לא רע בכלל שלא צריך הרבה עזרה. כמובן גם לורד דיגה שנתן יד מאוד חזקה בהפקות של האלבום והפיק לפחות שליש מהאלבום.
שאר החברים לא היו פעילים כמעט באלבום, Leschea שרה את האוטרו וPaula Perry נתנה רק שני הופעות באלבום אז אין לי הרבה מה להגיד עליהם.
בכללי אני חושב שזה אלבום שכל חובב היפ הופ חייב שיהיה אצלו ובמיוחד כל מעריצי מאסטה אייס בפרט. לקנות את האלבום הזה בישראל זה לא אפשרי אבל אם אתם מוצאים את עצמכם בארה"ב באחת החנויות המוזיקה או מדפדפים בעמודים של EBAY או אמאזון וחושבים להזמין איזה אלבום אז כדאי לכם שאחת האופציות תהיה האלבום הזה.
הציון הסופי שלי לאלבום הוא 5 כוכבים, בלי נפילות כמעט ובלי הרבה חסרונות.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה